אני מחפש אחריך,
ואת נדמה לי נחבאת,
אבל אני לא בטוח,
ולכן אמשיך ואחפש,
עד כי אגיע לוודאות נרפית,
שאת לא ממש מעונינת שאמצא אותך.
ושמה שאני,
אותך,
אינו מספק.

ומיד כשתתגשם העובדה,
אכיר בה,
ואקבל אותה.
ואז באורח שאינו מוסבר,
תמצאי לי,
מחדש.

את,
על ישותך הטהורה והרצויה,
מחייכת אלי,
מבעד לעיניה,
של מישהי אחרת.

את אינך,
באישה אחת,
או באיש.
מנתרת מאדם לאדם,
ורק אני אותך רואה,
קסומה ובהירה,
וטובה, ואוהבת.

כי תמיד בעצם,
היית שלי.
רק פחדת להודות,
ואני חששתי,
לפכור בך,
לקחת אותך לתוכי,
פחדתי,
שאפגע במרקם העדין והטהור שלך,
ואולי אני עדיין,
מפחד.