פרעתי בבד כתם
כתם כחול קטן ומוזר,
ציירתי לו שתי נקודות
הוספתי לו בפינה קו,
מדמה אותו למשהו
שאני מרגיש עצמי עכשיו.
עיגולים וריבועים חוברים לאחד
יוצרים עירבוב צבעים מוזר,
הופכים ליצורים לא מכאן
למחשבות רחוקות שעטופות בלבן.
מרגיש כמו מחלה, דברים לא הגיוניים
לא מרגיש את גופי, חש כרוח רפאים,
גופי עוזב לי את עצמי ויוצא לו מהחלל
משאיר מאחור את מה שאני מבפנים ובכלל.
והכתם, החור הכחול שפערתי בבד
רודף אותי בלילה, ביום לא משאיר אותי לבד,
תוקף הוא את השקט
מפר באחת כל פיסת שלווה,
מציץ עלי בכל רגע, משקיף מהצד
לא מרפה, לעולם לא נפקד,
לעיתים מתגלה, לרוב ניסתר
שם תמיד, כמו אז כמו עכשיו. |
