פזמון :

אולי מחר כולנו נמות
אולי מחר נאבד את השפיות
אולי מחר לא תראה את החוף
אולי מחר יגיע הסוף

בית ראשון :

אולי מחר החיים שלי ינפצו את המסגרת
אולי מחר אני אפרד מהמציאות שסוגרת
אולי מחר אמא תבכה עליי כי חשבתי אחרת
אולי מחר אולי מחר אולי מחר
כל פעם מחדש אני מרגיש שאני נבלע בבועת החיים
המציאות משקרת והים האנושי מכה בי גלים
נסער בין רגשות ולא מזהה באופק חוויות
לאן אני הולך מאיפה באתי ומה היעד שלי בין הבריאות

אלוהים ויתרת עליי ? או ששאלתי יותר מידי שאלות
אלוהים ויתרת עליי ? או שחשבתי יותר מידי מחשבות
אלוהים ויתרת עליי ? או שראיתי יותר מידי מראות
אלוהים ויתרת עליי ? או ששמעתי יותר מידי שמועות

תוהים איך הפכתי לבודד בתוך עולם של אבודים
לא מבינים למה איבדתי את האמון באנשים
יותר מידי רגיש ומפחד להתחייב למילים
משדר קור רוח אבל לא יכול להתמודד מבפנים
ויתרתי על הזכות להיות קיים מאשר לחיות כנעלם
מפחד לאהוב יותר מידי כי זה לא משתלם לעולם
קשה להבין עמוק בפנים כמה החיים עושים אנשים קשים

פזמון :

אולי מחר כולנו נמות
אולי מחר נאבד את השפיות
אולי מחר לא תראה את החוף
אולי מחר יגיע הסוף

בית שני :

אולי מחר יגיע הרגע שהסיוט יהפוך חלום
אולי מחר יגיע הרגע שלא יכאב לי לנשום
אולי מחר יגיע הרגע שהחושך יאיר את האיום
אולי מחר אולי מחר אולי מחר
החטא של הניצוץ בעיניים מזיל דמעה על החיים
האותיות הגדולות בלעו אותי בתוך עולם של מילים
כולם מדברים כל-כך הרבה אבל לא מקשיבים
אז מה שווה לחיות תחת הגדרה של מתים

אלוהים ויתרת עליי ? או שאין לי שום יעוד ממשי
אלוהים ויתרת עליי ? או שזה רק קץ התחלתי
אלוהים ויתרת עליי ? או שאני כבר לא אני
אלוהים ויתרת עליי ? או שאני ויתרתי על עצמי

אנשים חושבים שאני לא בסדר מבחינה נפשית
בוהים בשפיות שלי כחוויה זמנית ולא הגיונית
אני לא חושב שאני מבין את המטרה המרכזית
של חיים שמורכבים על וויסות הנפש ללא תחלית
טעמתי מאגם החיים ונכוותי לנצח נצחים
הפרחים שנשרפו הם הוכחה לקץ הימים
אז כל שנה שיגיע הסתיו תחיכו אל החיים
אני אשמור עליכם מלמעלה בין שיברי העננים

פזמון :

אולי מחר כולנו נמות
אולי מחר נאבד את השפיות
אולי מחר לא תראה את החוף
אולי מחר יגיע הסוף