|
ומה אם הגעגוע שלי לח מידי
ועד שאגיע הוא יכבה לו
את האהבה.
ומה אם המילים שלי צפופות מידי
ועד שאגמע את המרחק
לא יישאר לו ביניהן אוויר
להגיד מילים משלו.
ומה אם הטלפונים שלי רמים מידי
ועד שיחדלו לצלצל באוזניו
הוא יתחרש כליל
ולא יוכל לדעת
שאני שוב.
ומה אם הגוף שלי רחוק מידי
ועד שאפגוש כבר בקרקע
העיניים התרות שלו
לא יבחינו בטרמינל ההומה
שזה הגוף שלי שחזר
ויאספו גוף אחר עם מזוודה דומה.
ומה אם הזמן רק הולך ומתארך?
(03.11.2004) |
|
|
הכי מביא לי
תסעיף זה מורה
אחד קרון טאב.
כל בוקר, ככה
לפני שאני עוצם
תעיניים, מתקשר
אלי אומר תעשה
גיבוי. כל חמש
שעות מתקשר אומר
תנקה את הטבלה.
כל חמש דקות
אומר תסדר לי את
הבר. הגיעו
מים!
אני דורש זכויות
לפחות כמו פועלו
של בועז רימר.
אני רוצה הטבות!
אני רוצה כסא
בחדר מורים. אני
רוצה הפסקת תה
בצהריים!
מרסלוס שרת
הבמה, אחרי שלא
עצם עין שבועיים
ועוד אין לו
איגוד מקצועי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.