שביאליק חותך את אבא הלל,
יושב לידי זקן משתעל.
אני מביט מחוץ לחלון ורואה, המון.
לאן כולם ממהרים?
לאן כולם נוהרים? כמו עדר,
ומי הרועה? אני לא רואה.
מירוץ העכברים לעולם לא נגמר
להתחיל אותו זה לא מאוחר
לנסות לנצח די מיותר
אז מה נשאר?
להתעורר מחר אחרי חלום
לדעת שיקרה אבל לא היום
להחזיק חזק, לשנס מותניים
הדם כבר התייבש על השפתיים
לרצות הכל ולהסתפק במועט
מיתוס של העם, מיתוס מזופת
אז במה אסתפק? במשהו שונה
שיהיה שלי, לא של הרועה
הרועה במאי ואתם השחקנים
כמו הרצל אמר
כולם קופצים
ורק אני עומד בצד, צופה...
מנסה לא לחייך
כי זה לא יפה. |
