שכובה על צידה, מפנה את גבה אליו, מביימת שינה מתוקה אחרי ליל
אוהבים.
כשעינייה הירוקות נעטפות טיפות מלוחות, שקטות ובודדות,
המתביישות לזלוג אל מעבר עינייה. גופה נירעד קלות מנשימותייה
הכבדות, נשימות הקור הסובב את חדרו מיטתו וגופו. החום תם עם
תום התשוקות.
היא מזיזה עצמה, מתרחקת ממנו עוד קצת שלא ירגיש ברעידותיה,
דמעה זולגת על פניה, היא מנגבת אותה על הכרית ודורשת מעצמה
להפסיק!
"הרי באתי בישביל הסקס..." אומרת לעצמה בקשיחות, "הרי לא פעם
ולא פעמיים ההרגשה הקרה והזולה הזאת לצידו חזרה על עצמה, הרי
כשנתתי לעצמי לחזור לכאן שוב ידעתי בדיוק מה יהיה!". הזעם שלה
על עצמה גובר, "חיפשתי רק סקס..." היא מדגישה לעצמה "הרי הוא
לא אשם בכלום".
לפתע היא  נרעדת שוב, היא מאמצת את חושי גופה כדי להרגיש האם
יש שינוי בתנוחתו, בפחד שירגיש בדמעותיה אך גופו נישאר
במקומו.

בתוכה היא מתפללת בכל תפילה הקיימת בנפשה שיבין לליבה, שירגיש
בדמעותיה וכאבה, שיחבק אותה כמו קודם בתשוקות ויבקש להשאר
בחיבוק הנצחי הזה עד תום ימיו.
היא מתפללת שהתשוקות העצומות שלהם יהיו נצחיות, שכשהתשוקות
המיניות שלהם יסתיימו התשוקה של האהבה תשאיר אותם בגוף היחיד,
כמו במין, ששני גופותיהם ונישמותיהם הופכים לאחד.
היא מתפללת לכל הקיום שאהבתה תיתגשם...

היא מתעוררת מתוך תפילותיה ומרגישה בשינה המתוקה שלו.
בהתרוממות קלה מהמיטה היא מסתובבת אליו ונמסה כמו תמיד מחיוכו
המתוק,החיוך הזה שכל חלומותיה מסתכמים בו.
דמעה נוספת מלטפת את לחייה אך הפעם ללא בושה.

היא מתלבשת באיטיות, גופה ונפשה מחוסרי הכח מבקשים למות.
אין בנפשה כח לבואו של יום חדש...

היא לא תחזור...

והוא לעולם לא ידע למה...