למרות שאותך אהבתי המון,
חוששת אני שכאן זה צריך להיגמר,
נראה כי אליך זה יהיה מכתבי האחרון,
ולכן אכתוב את כל מה שהיה אמור להיאמר.

לא ציפיתי שתאמר לי "אני אוהב אותך",
לא רציתי שתחבק אותי תמיד ותאמר "אני שלך",
לא קיוויתי שנהיה חברים,
סה"כ רציתי קשר של ידידים...

ידעתי שאותי לא אהבת ולא תאהב,
אך בכל זאת ניסיתי להתכחש למציאות,
עם הזמן זה רק פגע יותר וכאב,
וכשהיית עם אחרות - פשוט רציתי למות!

גרמת לי לחייך כשמולי הופעת,
גרמת לי לצחוק כשאיתי דברת,
אך במקביל -
כל מילה פוגעת שלך גרמה ל"שק" דמעות,
כל מריבה קטנה אתך גרמה לי לבכות שעות...

אני יודעת שאתה ילד מקסים,
וכל רגע אתך היה לי ממש נעים,
הריח שלך... ואתה... פשוט משגע,
אני יודעת שלאותם הרגעים אתך לא אפסיק להתגעגע...

לליטופים המרגיעים ולנגיעות הקטנות,
בבוקר- ל"שלום" ולנשיקות המתוקות,
לחיוך שלך, לידיך הנעימות,
ולשפתיים שלך... שכל כך טעימות...

אני זוכרת שאז, לפני ט', היינו בפלאפון מתכתבים,
אני אזכור תמיד את החיוכים, המבטים,
את השירים והמכתבים שלך כתבתי,
את האהבה הענקית שאליך חשתי.

את הלילה המתוק בטיול השנתי,
כשהיית בחוף הים, היית שם איתי,
את התנוחה שבה היינו, כשעליך ראשי הנחתי,
כשרצית שנתנשק וכמו מטומטמת לא הסכמתי...

אני אמשיך לחלום על הערב שהיה לפני כמה ימים,
אני אתפלל, שמתישהו, אולי יחזור על עצמו עוד כמה פעמים,
את היום הפתוח, הערב בו אתך התנשקתי,
את האושר הע-נ-ק-י אחרי, עד כמה שאני שמחתי...

אני יכולה להמשיך ולהיזכר ברגעים,
אפילו אם לא היינו לבדינו, אם לא היינו בודדים,
כי כל שנייה אתך לנצח תיזכר,
גם אם יבוא יום ואמצא מישהו אחר.

אני מצטערת על שעליך לחצתי,
שאמרתי עד כמה אני אוהבת ועד כמה התגעגעתי,
אני מצטערת על כל הטעויות שעשיתי,
על כל המילים המגעילות שלך אמרתי.

כל כך עצוב לי שכך זה צריך להיגמר,
אך אני יודעת שאסור לי לאהוב אותך יותר,
זה השיר הכי ארוך שאי פעם כתבתי,
אני רק מבקשת שתזכור עד כמה אותך אהבתי...