האם יצא לכם פעם להיקלע למצב לא נעים. מצב בו חשתם שאתם עלולים
"להתפוצץ" מרוב תסכול/עצבים/כעס?!
במקרים כאלה תמיד ייגש אליכם אדם המחשיב עצמו אחד מחבריכם
הקרובים. הוא ישאל אתכם לשלומכם. הוא ודאי לא ישתכנע כשתאמרו
לו ש"זה שום דבר" או ש"אני בסדר. סתם קצת עייף/ה"...
בסופו של דבר, אתם תחליטו לספר לו מה קרה, ואיך זה מעיק עליכם
כבר במשך המון המון זמן ואין לכם עם מי לדבר, שאתם
בלחץ/מתח/עומס של עבודה או שמערכת היחסים קורסת ואתם אובדי
עצות.
אם יתמזל מזלכם, והאדם היושב לידכם באמת ראוי לתואר שהענקתם לו
כ"חברכם הטוב ביותר" הוא יעוץ לכם עצת אמת שוודאי תעודד אתכם
קמעה ותעלה חיוך על שפתותיכם.
היה והאדם היושב לפניכם הוא אדם שבסך הכל רצה לספק את יצר
הסקרנות שלו, ושאל אתכם לשלומכם רק בשביל להתנחם בצרותיכם
ולהשוותם לשלו, הוא ברוב המקרים יזרוק לכם את אותו משפט על
"אדון זמן", יחייך חיוך מאולץ, ויתנצל מעומק הלב על כך שהוא
עוזב באמצע השיחה.
תגובתו, לא תעשה דבר וחצי דבר, מלבד לבאס אתכם יותר, על כך
שהשקעתם את מלוא האנרגיה בלשתף את "חברכם" בעובר עליכם,
ולהוסיף שמן למדורה שגם ככה געשה בכם.
כל אותם "חברים" של "אדון זמן" (כך אני נוהגת לכנותם...),
אם אין לכם משהו חכם להגיד, פשוט אל תגידו כלום. לפעמים חיבוק
חם עוזר הרבה יותר מאיזה עצה חסרת ערך.
הבולטים מבין משפטי חכמה אלו הם בד"כ:
"הזמן יעשה את שלו"- מתי?
"תנו לזמן זמן"- אני שואלת, "כמה?!"
ותחשבו על זה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.