|
כאן
בניכור הזורם
במלוא אונו המיוזע
בשביל הראשי
אל בנין מאה וחמש
אני אי של שפיות
אני אי-שפיות בהתגלמותה
אדם נולד לחיות
אני רק בן תמותה
קפה במבטא איטלקי
קפה על בסיס חלב
קפה על בסיס פגישות חטופות
של אנשים ממהרים
אנשים זהירים
אנשים בוערים כמו זמן אחרון
לפני סוף העולם
קפה שחור כמוות
צורב בגרון
אדרנלין זורם בדם
תן לי קצת קרדיט
אני רק בנאדם
כל הגראדיוות
והבלרינות
והגאלאתיאות
רוקדות
נמסות
בתוך חולצות הבטן
בתוך פנטזיות עלומות
החושניות שלהן ודאי ממיתה
אדם נולד לחלום
אדם- מועד בעלטה
אני בעד זה ונגד ההוא
ונמנע מזה
אני הקול הצף כצואה על פני מים
Yes,no
שחור,לבן
אל תעשן
אל תשתה
אל תנשום
אל תנשוף
אל תחיה-
כנראה מתים מזה בסוף
זו בודאי לא
דרך האבנים הצהובות.
בנין מאה וחמש,
או גבעת הקפיטול
מה זה משנה בכלל
הרי יכול לקרות הכל
אני מושלך
לפח האשפה
חולה רפש שכמותי
אני טועה ותועה
טובע
בתוך ים של אנשים עיוורים.
בועלי כל העולם
התאחדו במדמנה
אלוהי השאול
לשלטון בחר בהם
מי כבר זוכר
היכן מסתיים בנין מאה וחמש
מי זוכר היכן הוא בכלל מתחיל
תן תרופה נגד דכאון
אולי אתחיל לשמוח
קח תרופה נגד טיפשות
אולי תלמד לחלום
תן מסכת גז נגד סרחון
אני עלול להתאהב מן הניחוח שעולה
קח כדור נגד בחילה
אולי זה יעזור לך לשרוד
עוד יום שפוי
אני הולך מכאן.
פסיכיאטר ודאי יאשפז אותי
בבית השפוים
שלא רואים
לא מדברים
לא שומעים.
ועכשיו ,
תשאלו אותי מה שלומי ? |
|
זה התחיל כבר
בגיל חמש. ממש
בהתחלה, עם
הפרסומת הראשונה
שלי לקונדומים.
כבר אז הבחנתי
בשינוי במדיניות
של סוכנות. אני
זוכרת איך צעקתי
על הסוכן שלי,
על למה הוא מביא
לסוכנות ילדות
קטנות שלא
מוכנות לעולם
הזוהר התככני.
וצדקתי. אפילו
אמא שלי אמרה.
דוגמנית בפרץ
נוסטלגיה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.