טפטוף עדין של גשם, רך וקצת עצל,
וקרן שמש סתיו, אשר נשלח כלפינו,
אני, עוד ישנוני וקצת עצל,
שוכב כאן לצידך, ומסתכל עלינו.

אינך אשתי, לא אחותי, ולא נפשי התאומה,
עד עוד אחת, ולא רבות שנותינו.
אבל כשאחבקך, עדיין רדומה,
על כל זאת לא אחשוב. אחשוב עלינו.

ויחלפו ימים וחודשים.
את תתרחקי. ויתקצרו יחדיו ימינו.
וכשאני שוכב כאן לצידך, אני עומד
על שפת נקיק שעוד יקום בין לבבותינו.

חולפים ימים. את משתנה אני נשאר
אותו פרחח בטלן כמו בתחילת חיינו,
ובלילות אני זועק ונאנק,
נחבט, בכלוב הציפורים של מיטתנו.

ותוך כמה שבועות אלך לי ברחוב.
עם מישהי אחרת. שלובים בזרועותינו.
את תחלפי, ותסתכלי לימינך.
אנחנו נסתכל אז לשמאלינו.