You learn to cherish those who break long-existing writing
blocks.
Thank you, winter lad.


מדרכות העיר מתכחשות לחורפי,
מסירות בעקשות את כתמי העבים;
ואיך אברך את הים אפור הסיפים
אם אשכח טיפות בשעת ערבית?
והגוף מבקש לבדים מעיקים,
רק נצמד לזגוגית חלון הרכבת,
כמה לגמוע את האפור הנקי
ומתכווץ בבהלת ארנבת.

אך סערות רודפות אותי בליל חורף,
העפעף עוד עומד על המשמר,
ולא יחמיץ פעימה, לא יפנה עורף
אם בלאט יתדפק המטר
כיפי הנער ההולך בשנתו,
חורז שירי אגדות אפלות,
ומגע חוטא לא יפר את התום
בדמדומי עיניו הכלות.

לא אמחל ללבי החומד טרף
וצד את טללי מרחשוון -
כך אנצור אותו כאותו נער ליל חורף
בשמלת צלילי ענן.



נובמבר 2004