הם שנאהו, תעבוהו,
קינאו בו- לא לו.
הם שיגעוהו, מעכוהו,
פגעו בו- לא בשבילו.
זרקו אותו לפח
והפח ריק, אין בו זבל,
אך פתיה ורמיה יש
ואין כינור או נבל.
ולמרות זאת הוא קם
לא נשען לא נפל
ולמרות זאת הוא קם
ומיד הוא פעל.
הוא פעל למען עצמו
אך גם פעל בשבילם,
"למעננו" היה לו למוטו,
כך אומר מאז עד עולם.
נכתב אי שם בחודש טבת במהלך שיעור תנ"ך בעקבות יוסף ואחיו.
החלטתי להכניס את זה כשיר אמונה כי אני חושבת שהוא מלמד המון
גם על ההתנהגות שלנו בימינו וכי אני מאמינה שאנחנו יכולים
להיות אנשים יותר טובים.
יום טוב אחים שלי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.