על שבלולי האימה אני זוחלת למערות עקרבים חדי מבט

(כל זה בתוכי כשאני נרגעת משבבי הסערה)

הלמות פעמיי מתכנסת אל מחיצות,
שתיקה  
מבטי חודר את החושך ואני רואה
את פולחן תהומות הנשייה

(לפעמים האין מילים פוצע את הרכות שבי)

נפעמת ממחזה תיאטראלי נוטף תאוות וכעס
תפאורת האדום-שחור סוערת בלהט

בחציבת סלעי האיטום הכבד
מתרחשת התפרקות באפלה
ומלאכית שחורת כנף
בוכה

וכהרף

אני מיטהרת אל בריכת רכות לבנה
טועמת מתיקות
שוקעת באור






מוקדש באהבה רבה ל - סי גלי