בין הכחול לאדום שלך,
יש סגול מיוחד שנשאר גם לאחר ההתרגשות.

קווים של צבעים המפרידים מחשבות.

כמו הקור של חצות החורף,
את עתידה לבוא אליי במלוא עוצמתך.

כמו עשן לבן שמיתמר אל האופק,
את מגיעה אליי בסופו של יום.

כמו שחר מקדים שמכסה עד קצה,
את מגיעה אליי בשלל גוונייך.

כמו אל האורות הנידחים המובילים לתוך עיניי,
אני נמשך אלייך, אל תוכך.

כמו מבט מיותם במסך שמחשיך,
את צופה דרכי.

כמו שכבות של כחול ולבן וסגול,
שחולשות בין עמקי ההרים,
את עוטפת אותי ללא צל.

כשנשארנו את ואני, בתוכי הסתגרנו.

כשנשארנו רק בינינו,
והדרך עוד ארוכה, אל האורות האבודים,
את נוגעת בי בכל חושייך.

ללא הצל וללא הספק,
נשארתי בודד, בוהה בך,
בשלמותך.