לאבא שלי יש חתול . זה החתול הכי....  הכי..... הכי חתול
שאני מכיר.
כל קיץ  הוא מקבל אידס או משהו כזה. הוא יוצא לזיין , כל הזמן
מחוץ לבית , כל הפרווה שלו נושרת , הוא נעשה כל כך רזה שרואים
לו את כל העצמות , משהו נורא.
אבל איך שמגיע החורף הוא משתנה לגמרי. הוא משמין באופן מבהיל,
וצומחת לו פרווה של שטיח פרסי יקר - עבה , צפופה , יפה , ממש
יפה. הוא יושב על הכורסה שלו ( יש לו כורסה משלו, לבן זונה ),
ולא זז. פעם ביום הוא יוצא החוצה להשתין , וחוזר אחרי 10 דקות.
פעמיים ביום הוא קם לאכול. וזהו.
מקסימום מרים את הראש ופותח את העיניים. זהו.
אני מת על החתול של אבא שלי בחורף.
אם אני בא אליו  (אל אבא שלי)  זה רק בגלל החתול. אני יכול
לשבת שעות להסתכל עליו(על החתול) , איך שהוא עושה כלום.
אבא שלי שואל אותי איך בעבודה ואני מסתכל על החתול.
אבא שלי שואל למה אני לא לומד משהו מועיל ואני מסתכל על
החתול.
אבא שלי אומר " למה שלא תלמד רוקחות ? הנה אני רוקח , ואני
מסודר בחיים , ואני יכול לממן לך את השטויות שלך , את החיפושים
שלך . למה שלא יהיה לך מקצוע טוב , כמו רוקח?"
אבל אני לא רוצה להיות רוקח. אני רוצה להיות כמו החתול.
וגם זה רק בחורף.