עדי תמיד האמין שהבקרים הם החלק הפחות מוצלח של היממה. הוא היה
מתעורר בצוהריים, או יותר עדיף  אחרי הצוהריים,, ואז , בעזרת
תנומה קצרה בערב וכמה בירות במשך הלילה, הוא היה יכול לעבוד עד
ארבע חמש לפנות בוקר. לכן הוא מאד מופתע שמירי פותחת את
התריסים בשמונה אפס שתיים בבוקר.
הוא מנסה להתעלם מזה כמה שיותר, אבל מירי מאד נחושה בדעתה
ועושה מלא רעש. לבסוף הוא לא יכול להתעלם ממנה יותר ובקול
שעדיין לא התתאושש לגמרי מהשינה רוטן לעברה:
"מה קרה לך? רק שמונה בבוקר"
מירי ממשיכה לפתוח את התריסים,ורק מפטירה לעברו "קום. יש ארוחת
בוקר על השולחן בסלון"
עדי עדיין מנסה להתנגד. "ארוחת בוקר? לפני שתים עשרה?! אני
חוזר לישון."
מירי מסימת בנתיים לפתוח את כל התריסים ופונה לצאת מהחדר. לפני
היציאה היא עוד מספיקה להפטיר "בוא לאכול. אני רוצה לדבר
איתך".
עדי מכיר את הטון שבו נאמרו הדברים. אחרי הכל הוא ומירי כבר
גרים ביחד חמש שנים, מאז שהוא השתחרר מהצבא. לא משנה מה היו
המילים שהיא השתמשה בהם, הטון אמר "כדאי לך מאד לעשות מה שאני
מבקשת ממך, או שתתחרט על זה לשארית ימי חייך" ומכיוון שמירי
כבר דיברה חודשים בטון של "אני חושבת שכדאי שנדבר" עדי הניח
שהוא לא יוכל להתחמק ממנה יותר.
באנחה הוא קם ולובש את תחתוני הבוקסר (אלה שהוא אוהב, עם ציור
של גרפילד עליהם) ופונה לכיוון הסלון.
על השולחן באמת מחכה ארוחת בוקר. קורנפלקס, חלב, מיץ תפוזים
ונס קפה. מירי כבר מזמן ויתרה על הנסיונות לשכנע אותו לאכול
"משהו מזין" כשהוא קם. עדי מתישב מול הצלחת. מפזר כמות רצינית
של סוכר על הקורנפלקס, שופך חלב ומתכונן להתחיל לאכול כאשר הוא
שם לב שמשהו מפריע לו. הוא בוהה במירי (שכבר הדליקה את הסיגריה
הניצחית) מספר שניות עד שהוא מצליח להבין מה זה. הסלון ריק.
ריק לגמרי. כל הריהוט, התמונות ( למעט הפוסטר הענק של אלויס)
הכל.
"איפה כל הדברים?"
"לקחתי אותם אתמול, בזמן שישנת. אני חושבת שאני הולכת לעזוב את
הדירה."
עדי מוריד את הכף (לאט) ונותן לראשו ליפול הישר אל תוך קערת
הקורנפלקס, מתיז חלב ופתיתים צהובים לכל עבר. ופשוט נשאר לשבת
ככה בלי תנועה, פרצופו תקוע בתוך ארוחת הבוקר עד האוזניים.
מירי מגלה רק שמץ של הפתעה. "מה אתה חושב שאתה עושה?"
עדי מלמל תשובה שמחלחת בצורת בועות בחלב, אבל בגלל התנאים
הסוביקטיבים היא לא ברורה. מירי נאנחת,  קמה ממקומה, ניגשת אל
עברו השני של השולחן ומחלצת בעדינות את עדי מתוך הקערה. לאחר
מכן היא מתישבת במקומה, לקחה שאיפה מהסיגריה, ושואלת שוב. "מה
אתה חושב שאתה עושה?"
"אני מנסה להתאבד בטביעה בקורנפלקס . כמו אלויס"
"תפסיק עם השטויות האלה. אלויס לא מת ככה"
"אלויס לא מת בכלל. אלויס חי ואנחנו מתים. זה הגיוני מבחינה
פיסיקלית. את רצינית הפעם?"
מירי לוקחת עוד שאיפה מהסיגריה."כן. אני חוששת שהפעם זה
רציני"
עדי מסתכל על מירי ורואה שהיא לבושה בחליפת העסקים שלה, זאת
שהיא לובשת שהיא צריכה לשכנע מישהו במשרד שהיא לא שם על תקן
קישוט בלבד אלא "מביאת רווחים מכובדת". חליפת האיומים. ככה הם
קראו לה.
עדי צונח שוב לתוך הקורנפלקס.
מירי נאנחת, אבל בסופו של דבר קמה ממקומה, ומרימה את ראשו של
עדי. לאחר שחזרה למקומה ולקחה שאיפה נוספת מסיגריה היא שואלת
אותו:
"ומה אתה חושב שאתה עושה עכשיו?"
"טומן את ראשי בחול"
"זה לא חול. זה קורנפלקס"
"זה חול בדיוק כמו שאני בת יענה. ענין של חיסורי אינסוף, את
יודעת. את חיבת לעזוב? עכשיו?"
"אני לא חיבת כלום, אתה יודע. אבל אני רוצה תשובה פשוטה. תענה
לי פעם אחת בחיים שלך בלי פיסיקה, בלי קוואנטים, בלי חתולים.
אני רוצה תשובה שגם אני אבין. מה אתה הולך לעשות עם החיים
שלך?"
עדי מוריד את ראשו ומסתכל על שעון היד שלו. 8:14. הוא מרים את
ראשו, מסתכל למירי ישר בעינים ומנסה לענות כמיטב יכולתו
"טוב, תראי, יש לי את הפרויקט הזה, 'ממיר חץ זמן ממוחשב'. אני
כמעט גומר אותו. זה מאד חשוב לי. זאת פריצת דרך מאד גדולה. אני
גומר עם זה בקרוב ואז יהיה לנו הכל- ימבה כסף, הכרה בינלאומית,
פרס נובל, ענינים. תשארי איתי קצת, תיראי איזה פיצוץ יהיה."
מירי בקושי ממתינה עד שעדי יגמור לדבר לפני שהיא מתפרצת בזעם.
"'ממיר חץ זמן ממוחשב' אלק.. כבר שנה אני שומעת על החרא הזה.
למה שלא תקרא לזה בשם האמיתי של זה? מכונת זמן! וזה לא יעבוד!
זה לא יכול לעבוד! לא צריך I.Q. 180 ו 800 בפסיכומטרי בשביל
להבין את זה! ומה איתי? כמה זמן אני יכולה לחכות? עוד שנה?!
עוד שנתים?! נשבר לי הזין! אני בכלל לא חלק מהתוכניות שלך! מה
אני, קישוט?! למה שלא תיקח את המשרה שהציעו לך באלביט? אז היית
מתגמש קצת עם העקרונות המקודשים שלך, אבל לפחות היינו חיים כמו
זוג נורמלי!" מירי קמה מהשולחן בזעם.
"אני לא יכולה לחיות איתך יותר. אתה בכלל לא חי בעולם הזה!!"
מירי יוצאת מהדלת וסוגרת אותה מאחריה בטריקה. עדי מביט חצי
מופתע בדלת הסגורה למשך מספר שניות, ואז ממלמל לעצמו "הגיע
הזמן לתוכנית ב."
הוא קם ממקומו ופונה אל עבר חדר העבודה שלו.
חדר העבודה  נתון במצב האידאלי שלו - חוסר סדר מופתי שמקושט
ברוב טעם בפחיות גיניס (רובן ריקות) ומאפרות (רובן מלאות
ונשפכות על גדותיהן). החדר קטן, אך ניפחו מצומצם עוד יותר על
ידי שולחן עליו עומד מחשב שקרביו בחוץ ותוכו מחובר במאות חוטים
אל כל מיני אביזרים שהדבר היחיד שמשותף  להם הוא קשר רופף
לאלקטרוניקה. עדי מתישב על הכסא מול המקלדת (לא לפני שהוריד
ממנו שרידים של פיצה ומשקפי שמש כסופים) מחטט קצת בארגז הכלים
שעומד ליד הכסא מוציא מברג ומחבר עוד מספר חוטים אל המחשב. הוא
ה מניח את המברג בצד ולוחץ על מתג ההפעלה. המסך נדלק ועליו
מופיעה כתובת "ממיר חץ זמו ממוחשב" "הפעל/בטל". עדי מקיש
"הפעל". על המסך נכתב "הכנס זמן מבוקש, דיוק של שניות" עדי
רושם "8:13:55"
"ממיר חץ זמן ממוחשב מוכן. הפעל/בטל"
עדי מקיש הפעל. הזמן מתחיל לזרום לאחור.
לפני שעדי יודע מה קורה הוא יושב מול השולחן ומירי יושבת מולו
ואומרת לו ",ןיבא ינא םגש..." הפסקה קטנה ואז "...שגם אני
אבין, מה אתה הולך לעשות עם החיים שלך?"
עדי מנסה לעשות קצת סדר במחשבות שלו ואז מישיר מבט אל מירי.
"תראי, אני חשבתי קצת והחלטתי. אני זונח את הפרויקט של 'ממיר
חץ זמן ממוחשב. לא נראה לי שזה יעבוד. אני חושב לקחת את העבודה
באלביט. הגיע הזמן שנחיה כמו זוג נורמלי. אני קצת התעלמתי ממך
בזמן האחרון ואני מצטער על זה בואי נשאר ביחד. אני אשתנה. אני
מבטיח לך"
זאת היתה פעם ראשונה בהרבה זמן שהוא ראה את מירי מופתעת. לקח
לה לפחות חמש שניות להתעשת.
"אני לא מאמינה שאתה הולך לזנוח את המכונת זמן . זה כל החיים
שלך! לא חבל? לא מבינה למה אתה מתיאש כל כך מהר. תו לזה עוד
שנה, עוד שנתים, אתה יודע לאן זה יכול להוביל? כסף! הכרה בין
לאומית! אולי אפילו פרס נובל! ומה הקישקושים האלה על המשרה
באלביט? ככה אתה זונח את כל העקרונות שלך? אתה צריך להבין שאני
לא כל החיים שלך."
היא קמה ממקומה.
אני פשוט לא יכולה לראות אותך מתבזבז יחד איתי"
מירי יוצאת מהדירה, תוך כדי שהיא טורקת את הדלת מאחוריה.
עדי מסתכל בדלת, מופתע למחצה בלבד.הוא הולך לחדר העבודה, מחזיר
את המברג למקומו ולאחר חיטוט קצר מוציא פטיש ושובר את המחשב כל
כוחו.לאחר כדקה של עבודת הריסה מואמצת הוא מביט בהריסות
המכשירים וממלמל לעצמו:
"ידעתי שזה לא יעבוד"
לאחר מכן הוא הלך לסלון ,מתישב מול ארוחת הבוקר, ומשקיע את
ראשו בתוך קערת הקורנפלקס.