אני חיה בעולם שבו הכל כחול
האנשים מסתובבים ואני ללא מכחול
אבודה בתוך עולם של מחשבות
הרהורים וחלומות לא יכולים לקרות
אבל אז זה קורא לי ואני עונה
אז זה מפריע ואני משתנה
פתאום הכל עובר מעל כאילו אין משקל
ואז הראש כבר לא שייך ואין בו כבר עניין

אני חיה בעולם שבו הכל כתום
ואין בו שום אדם ושום עמוק לא לא
אני מסתובבת לי אי שם במרחקים רבים
כל שנייה הופכת לשנה וכך הם מתרחקים
אין לי עבודה אין לי חיים
ומה הם החיים המדברים אלי תמיד
השפה פה לא ברורה אבל אין שום בריה
להסתדר זו התשובה שלה לכל הבעיה

אני חיה בעולם שאין בו אף שחור
ומסביב הכל לבן וגם אפור אפור
אני שמה לי בלב את המפתח
ומי שינסה הוא לא יצליח
אין לי עברה אחת שאני רוצה
ולכולם יש אז מכאן שגם אני צריכה
הייתי רוצה לחיות בעולם שכולו טוב
אבל אין טוב בלי רע מה עושה פה הנורא?

אני חיה בעולם שבו הכל ירוק
אני חיה בעולם שבו הכל ירוד
שום דבר פה לא חשוב אין שום סיבה לחיות
חוץ מהחיים שמשפיעים ואוהבים
האהבה שלי היא המתנה שלי אני אוהבת את הכל
הגאווה שלי היא חיה רעה אבל מהצד נותנת לי דחיפה
יש אנשים שחיים בלי סיבה וללא מוצא
אבל זו לא הכוונה ולא המטרה

אין אני חיה בעולם הזה
הוא שונה ממני ואין אני מוצאת בו את היפה
אין אני רואה מה התועלת בו
אך זהו רק החלק שבועט בנו
למעשה אני אוהבת ורואה
רואה רק את היופי ולא את הרע
אני נרתמת ושואפת ונהנת ממנו
אני אחת מהם אבל גם לא
וזה למה שאני, והם גם לא
אז מה?