את מחייכת,
כי זה גורם לאנשים לחשוב שאת מאושרת.
אבל את באמת מאושרת?
לפעמים נראה לי שלא.
ולפעמים מקנן בי הספק.
את כל הזמן טוענת שאת אוהבת אותו,
אז למה אני חושב שאת משקרת?

רוב הזמן את נראית שמחה,
מושלמת כזאת, שהכל טוב אצלה.
שנינו יודעים שזה לא נכון.
שנינו, וכל העולם.
הרי- לא קיים דבר כזה מושלם!
אבל...
בכל זאת! לפעמים,
מקנן בי הספק.

את מחייכת,
כי זה גורם לי לחשוב שאת מאושרת.
אבל את באמת רוצה שאני אחשוב ככה?
ואולי זה רק אני,
שרוצה שתהיי קצת אומללה,
אומללה איתו.
כדי שאני, אוכל לבוא, ולשחק את הגיבור.
הסופרמן שיציל אותך, ויעשה אותך מאושרת.
ואז,
באמת תהיי מושלמת.
יהיה לך הכל!

פעם שבכיתי, עצרת, ואמרת לי:
"תחייך, זה יגרום לאנשים לחשוב שאתה מאושר"
אז חייכתי,
תמיד אמרת שמראה חיצוני זה חשוב.
אז נכון, חייכתי, אבל מבפנים הרגשתי רע.
ואז זה נפל לי,
את מחייכת- כי זה גורם לאנשים לחשוב שאת מאושרת.
אבל את לא.
ואני, אני לא גיבור, ובטח לא סופרמן.
אז אל תחכי שאני אבוא להציל אותך.
תצילי את עצמך.
פעם אחת אל תחייכי, אל תחשבי על מה שאחרים יחשבו.
תעשי מה שאת מרגישה,
כמוני!

תבכי, כי רע!