הקדמה קצרה- מכתב שכתבתי לעצמי, כי להביע את כל מה שאני מרגיש
כלפי מישהי שהכרתי.

כבר כל כך הרבה זמן מאז שדיברנו. חמש שנים מאז שראית אותי. אני
ראיתי אותך מאות פעמים- אם זה בחלומות, או בהזיות, אם זה
בתמונה שגנבתי מספר המחזור שלך ואם זה כי חלפת על פניי שלי
לשים לב.
כל הרבה קרה לי בחמש שנים האלה. אני בטוח שגם לך קרו הרבה
דברים. אני לא יודע מאיפה להתחיל. אני לא בטוח שכשדאי; אחרי
חמש שנים של שתיקה אולי זה לא כל כך נכון לשפוך הכל. כן חשוב
לי להגיד שמאז שנפרדנו לא הייתה לי חברה כי הבחורות שפגשתי
פשוט לא היו "זה". אנחנו אף פעם לא יצאנו ל'דייט'. אני לא יודע
אם שנינו ביחד זה "זה". אני כן יודע שכל בחורה אחרת שאני פוגש
אני חושב עליה "זאת לא את". בכל אחת צצים חסרונות ומגרעות ואני
חושב על זה שכל הדברים השליליים שאני יודע עלייך לא משנים לי.
אפילו זה שיש לך חבר לא מפריע לי. אני לא יודע למה. תביני,
הייתי רוצה שייעלם, שלא יהיה לך חבר. אבל הוא לא גורם לי לחשוב
עליך פחות או להאמין פחות שאנחנו צריכים להיות ביחד.
זה עסק מסובך. סיפרתי לחבר שלי מה מטריד אותי והוא שאל אותי
איך אני יודע שאני אוהב אותך, או, מה בדיוק אני אוהב בך. היה
לי קשה לענות בהתחלה. אני אוהב אותך כי זה את. אחרי חמש שנים
של ריחוק, אני לא יודע כמה אני מכיר אותך אבל זה לא גורם
לרגשות שלי לדעוך. אני אוהב את הבועה הזאת שבנית סביבך- את
ההתנשאות הזאת- שאת עושה מה שאת רוצה ולא אכפת לך מאף אחד אחר.
את כמו נסיכה- נועדת להערצה ואף פעם לא הבנתי איך אני היחידי
שרואה את זה. אני אוהב את היופי את שלך, אפילו שזה נשמע רדוד.
אפילו כששמעתי שגילחת את הראש (ולדעתי בנות עם ראש מגולח זה
בכלל לא יפה) לא אהבתי אותך פחות. ויותר חשוב, מכל אהבה
סובייקטיבית, זאת התחושה הזאת עמוק- עמוק בפנים, שזה נכון. שזה
חייב להיות נכון ואני לא יכול לטעות. כי אחרת איך לא נעלמת לי
כל הזמן הזה כמו שמאות אנשים אחרים נעלמים? איך לא שכחתי אותך,
אפילו לא לרגע? כשאני רואה כוכב נופל המחשבה הראשונה שצצה לי,
עוד לפני שאני מספיק לחשוב על להביע משאלה, זה השם שלך.
כתבתי סיפור על בחור שמתאהב בבחורה וכשהיא אומרת לו "לא", הוא
הולך לבית משוגעים למצוא שם פתרון. לפעמים אני פוחד שהסיפור
הזה נבואי. אני מניח שבאמת משהו קצת דפוק אצלי.
אני מדמיין את עצמי אלמן שלמשך חמש שנים לא הצליח לשכוח
ולהתקדם הלאה. רק שאם שלאלמן יש זכרונות ותמונות שהוא צריך
להיאבק בהם, לי יש את הפעמים שאני רואה אותך.
אני פחדן. ובגלל זה אני בחיים, כי חיי אינם חיים בלעדייך אבל
אני פשוט מפחד להתאבד. אני חי מיום ליום, שומע בתוך הראש משהו
שאומר לי שלא צריך לחכות עוד הרבה ונהיה ביחד, להשאיר את
הדאגות למישהו אחר. אבל גם כשאין דאגות, יש געגועים.
אז זהו. חמש שנים. אם אני צריך לאפיין אותן, אז זה "חמש שנים
בלעדייך". ואני יודע שלפני שנפגשנו היו עוד הרבה שנים בלעדייך-
רק כשהכרתי אותך, התחלתי לחיות באמת.
אני מקווה שתזרקי את החבר שלך, שתיפרדו. ואם לא, אני מקווה
שתהיה מאושרת. מאושרת גם בשבילי. אני אחכה לך.