חושך בחוץ, אפילו הכוכבים לא רוצים לדלוק הלילה, והדרך אלייך
מעולם לא נראיתה לי כול כך ארוכה, והרמזורים מעולם לא היו כול
כך אדומים.

ויש רוח בחוץ, וקר, כנראה שהחורף באמת מגיע.
אני נכנסת לחדר שלך, מדליקה את האור,ואתה מכבה אותו מבלי בכלל
לשאול, אני מתיישבת על המיטה שלך רחוק ממך, ואתה מתקרב, אני
נשכבת לידך, ואתה מושך אותי אלייך.

ויש רעש של גשם בחוץ, ואתה מסביר לי שזו רק הרוח ששורקת על
צמרות עצים, והגוף שלי מרגיש געגוע למגע ישן, והשפתיים שלי
רוצות את שלך , והלב שלי רוצה להרגיש שוב שלם.

ואנחנו מתקרבים, והשפתיים נוגעות, ואני מרגישה איך הלב שלך
דופק, ואני קוראת בעינייך מחשבות שמתרוצצות ומחפשות להן בית,
ושאלות שמחפשות פיתרון, ואני צריכה ללכת, אבל כול כך חשוך
בחוץ, וקר, ויש רוח ששורקת ומפריעה לעצים לישון, ואתה מביט בי,
מצפה לתשובות, ואני לא עונה, ואין לי תשובות, וזה הכי כואב.

ואני רוצה להשאר איתך ככה, ושתחבק אותי, אבל אי אפשר אז אתה
מתרחק ממני, ומדליק את האור, ואני קמה ואתה מלווה אותי לאוטו.


והלילה הכי חשוך שרק אפשר, והגשם יורד הכי חזק כדי להתגרות
באהבה הלא מוצלחת שלנו, והעיניים שלך הכי יפות הלילה, והלב שלי
הכי שבור, כשאני מבינה שלעולם אני לא אמצא את הדרך אלייך...