83. הלימון והתפוז



יש לי בגינה שני עצים
הם ברוגז, ביניהם לא מדברים
אחד לימונים ואחד תפוזים
אחד חמוצים ואחד מתוקים.

ואני אוהב את שני העצים
חבל שהם ברוגז ולא מדברים
שאלתי כל אחד לחוד, מה הסיבה
שהם גזרו על עצמם שתיקה.

הלימון אמר שהוא נורא מקנא
שאותו שמים במים רותחים בתה
והתפוז אמר שזה נורא מלחיץ
שאותו סוחטים ועושים ממנו מיץ.

שניהם לא מבינים למה - פרי הדר
כשהיחס אליהם כאילו הם שום דבר
בעיניהם זו התעללות בפרי כזה יפה
שותים כוס מיץ או שמים בכוס תה.

אבל הברוגז הוא לא רק הקנאה
הברוגז נובע מזמן משנאה עמוקה
שעם בוא האביב בעונת הפריחה
דבורה באה רק לתפוז לתת נשיקה.

והלימון המסכן מרגיש תמיד לחוץ
שהדבורים אוהבות מתוק ולא חמוץ
והן באות ישר רק לעץ התפוזים
ומדלגות על הפרחים של הלימונים.

והלימון ניסה לשכנע ולא הצליח
שדבורה תבוא גם לפרחיו להריח
באין ברירה פנה לעץ התפוזים
וביקש שישלח אליו כמה דבורים.

אבל התפוזים מאד עקשניים
ולא התייחסו לבקשת הלימונים
ומאז הלימון לא מדבר עם התפוזים
והברוגז ביניהם הוא לעולמים.  

אין כאן מוסר השכל, אלא תורה
באם יש לך שכן שמבקש טובה
כדאי להתחשב וחלילה להתעלם
אחרת אתה מקלקל לעצמך את השם.