81. חופשה באילת



גם השנה יצאנו לחופשה
עם הילדים וכל המשפחה
אבא השיג דיל הכי זול שאפשר
במלון יוקרתי באילת, באמצע המדבר.

אמא ארזה את כל הגרדרובה
10 שמלות, 4 בגדי ים וכובע
9 זוגות נעליים, תכשיטים ובשמים
בתקווה שיהיו מספיק ארונות היכן לשים.

אבא לקח רק 1 חולצה ומכנסיים
סנדלים, מסרק ומשחת שיניים
הילדים לקחו 7 שקיות עם נשנושים
כי לא בטוח שיספיק האוכל ששם נותנים.

המזוודות של אמא בקושי נכנסו לבגז`
מזל שאבא השבוע קנה אוטו גדול וחדש
כך שנשאר בפינה מקום קטן לשים
גם בגדי הים של אבא ושל הילדים.

תרמוס הקפה, הפירות וג'ריקן מים
תיק האוכל לדרך שמנו בין הרגליים
שמלות הערב של אמא על הידיים
וכך יצאנו לחופה לאילת - ליומיים.

יום שלם נסענו וכולם ישנו בדרך
אבא נהג וידע את הדרך רק בערך
כך שטעינו וכמעט הגענו לצפת
במקום לנסוע דרומה ולהגיע לאילת.

רק במזל, הגענו מאוחר בערב למלון
ואז התברר בקבלה שאין כבר מקום
כי באנו מאוחר ונתנו החדר לאחרים
אבל יש להם מחסן לאחסן את הדברים.

עובדי בקבלה היו מאד נחמדים
והבטיחו שמחר מתפנים חדרים
אז הלילה ירשו לנו בלובי לישון
ובבוקר יעירו אותנו ליום הראשון.

התברר שהמחסן למזוודות של אמא
קטן מדי ולא כולם יכנסו פנימה
שאר המזוודות שמו בחדר המנהל
וכך נוכל לישון בשקט בעזרת האל.

עד שיגידו לנו מתי חדר יתפנה
הלכנו לארוחת בוקר ושתיית קפה
ולא תאמינו כמה סוגים ואיזה מבחר
ואמא אמרה: קחו הכל, שתשבעו עד מחר.



מכיוון שבצהריים ובערב לא אוכלים
מלבד השקיות המדרך עם הנשנושים
האוכל במסעדות כאן מאד ביוקר
אז תאכלו כעת הכל בארוחת הבוקר.

אמא והילדים העמיסו על הצלחות
מכל הסוגים ולא סתם, בכמויות
רק אבא לקח לחמנייה וגבינה
קצת סלט וכוס קפה עם עוגייה.

הוא אמר שהוא לא רעב בכלל
גם בבית כך אוכל בדרך כלל
אבל אם חשבתם שאמא והילדים
אכלו רבע ממה שלקחו, אתם טועים.

סוף, סוף בצהריים הודיעו שיש חדר
אבל אמא אמרה שזה מאד לא בסדר
שיש רק ארון קטן ואיזה מגירה
ואיפה תשים את כל הגרדרובה שלה?

אבל במלון הם היו מאד אדיבים
והסכימו שעד שנעזוב נשאיר הדברים
במחסן, ואין מה לדאוג, הם לא מפריעים
וכל הזמן יש בסביבה מאבטחים ושומרים.

הוצאנו מהמזוודות רק את בגדי הים
לפחות להתרחץ כי היה מאד חם
אבל מה לעשות, להכעיס שדווקא היום
מוציאים היום את המים לעשות ניקיון.

אבל הבטיחו שמחר הכל כרגיל
יהיו מים נקיים לשחות וגם מציל
ולמרות שהסברנו שעוזבים כבר מחר
אין מה לעשות, לא עזר שום דבר.

בערב הילדים ביקשו שקצת נצא
לפחות לקנות פיצה ולהורים קפה
אבל אמא אמרה שעוד נשארו פירות
מהדרך לכאן, אז למה עוד פיצה לקנות?

כמובן שלא יצאנו והשתעממנו בלובי
והילדים שאלו, למה? איזה מין הובי
זה לשבת סתם ולהסתכל לתקרה
ואבא אמר שזה בכלל לא נורא.

כולנו הלכנו לישון כבר בעשר
גם אמא אמרה שזה בהחלט בסדר
כי מחר צריך לקום מוקדם לעזיבה
וצריך עוד לארוז את כל הכבודה.



אחד הילדים שאל את ההורים
אם לקחת גם כמה מגבות וסדינים
ואמר שקרא במפורש בעיתונים
שככה עושים במלון כל הישראלים.

בבוקר אבא הלך לשלם בקבלה
ואנחנו בינתיים הלכנו לבדוק בבריכה
אם באמת קיימו את ההבטחה
והכניסו מים נקיים לבריכה.

יחד הוצאנו מהמחסן את כל הגרדרובה
כל המזוודות של אמא ואת הכובע
העמסנו על המכונית ושמחנו לשמוע
שאבא מבטיח שבדרך יקנה לנו סודה.

אבל אמא אמרה שעוד נשארו מים
בג`ריקן שהבאנו ושסתם עמדו יומיים
ויש עוד כמה פירות לא מקולקלים
אז אין צורך לקנות עוד סתם דברים.

בדרך בחזרה הביתה אבא כבר ידע
איך לנסוע נכון בלי טעות ותקלה
אבל שהגענו אמא אמרה ששכחנו מזוודה
דווקא זו עם השמלה האדומה והיקרה
מה יהיה, מחר בערב הם מוזמנים לחתונה.

הילדים שמחו צהלו כאות לנקמה
שאמא אפילו סודה לא הרשתה
לקנות בדרך החמה והארוכה
מאילת לבית ועוד בחופשה.

אבל סך הכל ממש נהנינו בחופשה
חבל רק שהייתה כל כך קצרה
לא מספיק יומיים בשביל כזו גרדרובה
עם כל כך הרבה בגדים ועוד כובע.

אבא הבטיח שבשנה הבאה נצא לחופשה
לחו"ל ולא למלון לאילת היקרה והחמה
נטוס אולי לפינלנד הרחוקה אבל קרירה
ושם לא צריך סודה ולא ג'ריקן שתייה.

שם נשהה לפחות שלושה ימים
וזה בטוח ששם יש מספיק חדרים
עם הרבה ארונות לכל הבגדים
ולאמא יהיה איפה אותם לשים.

בינתיים נספר לכל החברים ושכנים
שהיינו יומיים באילת והיה נעים
נחנו, אכלנו, שחינו והמון בילויים
ונסתפק בהנאה שהם מאמינים.