לגיא הייתה ילדות לא קלה.
באמת לא קל לגדול בבית שבו אמא שלך היא שמאלנית אדוקה, מהסוג
שמרחם על הערבי שעשה פיגוע התאבדות כי בטח הוא גדל ברחובות
ואין לו בכלל כסף בגלל הכיבוש ורק תחשבו על הנסיבות שהביאו
אותו לעשות את המעשה הזה.
ואילו אבא של גיא היה ההפך המוחלט, אחרי כל פיגוע הוא היה שמח
אם היו נותנים לו אפאצ'י ושולחים אותו להשמיד את עזה. אבל לא
בשבת, אבא של גיא התחבר מאוד לדת בשנים האחרונות והפך אפילו
ליותר בלתי נסבל.
גיא היה ילד יחיד, דבר שרק הכביד את הצקותיהם של הוריו. אבא של
גיא דווקא רצה עוד ילדים בשביל להגביר את הילודה בקרב היהודים,
אחרת תוך כמה שנים הערבים יהיו הרוב במדינה. אמא של גיא טענה
דווקא שזה לא מוסרי להביא עוד ילדים למדינה כזאת, שילכו לצבא
ויהרגו עוד חפים מפשע על לא עוול בכפם, אך הסיבה האמיתית שהיא
לא רצתה עוד ילדים היא שזה פשוט כואב מידי.
וכך חלפו להם השנים וגיא הגיע לגיל 18 ועמו הגיע הזמן להתגייס
לצה"ל. אבא של גיא רצה כמובן שהוא יתגייס לקרבי כי זאת תהיה
ההזדמנות שלו להראות להם שאתנו לא מתעסקים, אמא של גיא כמובן
העדיפה שהוא לא יתגייס בכלל לצבא לא הומניטרי כמו צה"ל, אבל אם
הוא מתעקש לפחות שילך להיות פקיד בקיריה כי שם הוא לא יוכל
לעשות הרבה נזק.
גיא הגיע לבקו"ם וכמו הרבה צעירים לפניו עם פרופיל 97 שלא ידעו
לאן הם רוצים ללכת, הוא הגיע לתותחנים. גיא נהנה בשירותו
הצבאי, בעיקר מהעובדה שהיה רחוק מההטפות של הוריו, ואפילו נהיה
קצין.
לאחר 4 שנים השתחרר גיא ואחריי הטיול המסורתי להודו הוא הלך
ללמוד באוניברסיטה (רחוקה מהבית כמובן).
לאחר כמה שנים כשגיא היה חבר כנסת במפלגת מרכז חדשה שהקים עם
כמה חברים מהאוניברסיטה ותפסה תאוצה בקצב מהיר, הוריו נעשו
למטרד של ממש. אמא של גיא אמרה לו שהוא צריך לפעול לתת
לפלשתינאים מדינה משלהם, אפילו על חשבון ירושלים, כי זה מגיע
להם אחריי כל הסבל שהם עברו בגללינו, ואבא של גיא, כרגיל, אמר
שצריך לתת לצה"ל יד חופשית ולהעיף את כל צלמי הטלוויזיה
מהשטחים, כמו בימים הטובים (לאף אחד לא ברור על איזה ימים
טובים דיבר אבא של גיא אבל זה משפט שהוא מאוד אהב להגיד).
כשגיא נהיה ראש ממשלה הוריו כבר היו אנשים מבוגרים, אך ההצקות
שלהם הגיעו לשיאים חדשים.
יום אחד שישבו שלשתם לארוחת ערב נשבר סוף סוף גיא ושאל את
השאלה שהיתה לו בראש מאז שהיה ילד: "אתם כל הזמן רבים ואתם לא
מסכימים על כלום למה לעזאזל אתם עדיין ביחד?"
"נו באמת", אמרו הוריו כמעט בו זמנית, "זה רק פוליטיקה".