ימי תופת המלחמה,
אדמת בלורוס,
את להט כבשנם עוד זוכרת.
כפרים בוערים באש המאכלת,
מראם לא נמחה מהלבבות.
בתי חאטין המתלקחים,
עולים בזיכרון,
כמחזה אימים נורא ומזוויע;
גם מצודת ברסט שעמדה בגבורה,
מלב כולנו בל תימוג.
החייל הסובייטי - משחרר עמים,
נעמד כחומת מגן,
מול להקת החיות - צמאות טרף.
עמדה לו לעזר,
רוח קרב חסרת מורא.
תוך חירוף נפשו,
ידו גברה על הדבר.
לאדמת בלורוס,
קרא דרור בגבורה!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|