כאילו אין לי מספיק משלי
פה ושם באות אליי באמצע החיים
דמויות מצפון, עוברות אותי בהמולה יחסית
בולטות ומזכירות לי כמה יש לי
כמה שבארץ האיבוד שלי
יש שילוט ברור
יחסית

פסטיבל ניצנים
יושבת על החוף
בלי סנדלים והגלים
חמימים ונעימים מלחכים כפות רגליי
נעים לי

ואז היא באה
בחורה צעירה
לבושה גרביונים בורגנדים
כמעט עד למותניים
חצאית מיני ירוקה
כובע ברה ירוק
וסט קטן
שיער
פזור
נעליים

מהלכת מהירות בין האנשים
המחרוזות שלה מתנפנפות
והיא בשומקום טסה בין האנשים
מבטה האבוד מחפש מחפש מחפש
העיניים העצובות שלה עוצרות לרגעים
מתמכרות לקצב המשתנה שיציע לה התקליטן המקומי
לא אומרת מילים של שיר, לא מכירה את האמן
רק נעה תנועות מהירות לביט התופים
פניה עצומות, גופה חתום
והיא מתנערת
גפיים
ראש
חזה
נשמה

כמה דקות של ריקוד דמה
והיא חוזרת לחוף, תופסת פיסה
חמישה מטרים של חוף, והיא הולכת
בהם וחוזרת שוב ושוב, פניה כבושות בחול
הנכבש שוב ושוב ע"י הגלים הכחולים
צדף ארעי עובר את עיניה
והיא בשלה הולכת וחוזרת
שוב ושוב ושוב ושוב
רדופות מחשבות וצער

פתאום
היא נעצרת
הזעם והצער והאיבוד
צורחים לה מהעיניים
מביטה עמוק באופק השחור
חולצת נעל מגף שחורה
משליכה עמוק אל תוך הים
חולצת נעל שנייה זורקת בכל הכוח
אחר
רצה
בין הרוקדים על החוף
בין השמחים והיודעים
בין כל אלו שמצאו
היא רצה אבודה
נופלת שדודה
על ידידה

כובשת פניה בחול
ובוכה

יום חמישי 23 אוגוסט 2001