כל חיינו הנם מרדף אחר ריגושים
אשר רק במשורה לנו מוגשים
וכאשר כבר נופל בחלקנו
קשר נפשי המצית רגשותינו,
יש החוששים מחשיפתם
שמא יתגלו בכל מערומם,
וינצל זאת השני באופן שלילי
כדי לזורקם אל הקרשים.
אם רק נבחן את עברנו
ונשוטט קצת בשבילי זיכרוננו,
מי באמת יוכל להצביע על מקרה
שבאמת, באמת נשבר ממנו הלב?
האם נוכל להיזכר במישהו שהאמנו בו
ובאמת, באמת תקע לנו סכין בזדון?
לא! - זה רק הרגלנו המגונה שאימצנו
להשתמש במונחים אלימים ששאלנו
כאשר את חוויותינו הנפשיות
אנו מנסים לתאר כדרמטיות.
באופן שכזה אנו מפספסים ולא משתמשים
ביכולת להביע רגשות כפי שמניסיוננו מוכשרים.
רגשותינו הנם כלי המדידה לאיכות החיים
ויכולת ההבעה קובעת ללא סייגים
את בריאות הנפש והרוח-
לדעתי, בלי ויכוח!
כאשר לדרמה או לפחד נצמדים
בעת שחוויה נפשית חווים,
זה רק את עצם החוויה מחסל
כי את עצם תהליך הריגוש נועל,
הלב מפסיק את הריגוש לשרת
אלא רק עסוק באיך להתגונן
ומה שבעצם מכאן מתחולל
שהנך מרחיק מעצמך את מי שבקשת לקרב
וזה לא מה שתכננת מראש
אם אמנם רצית בכנות לחיות.
29/08/02 © |
