אני רוצה אותו
מתישהו אני אמצא את עצמי אומרת לו
בחוכמה קטועה, חתוכה בקצותיה ,
שיש לי איליו סנטימנטים.
לומר את זה מדוד
לפיסות רבועות וסימטריות,
אהבה בקובייה מדודה,
שלא יסחף ויחשוב
שלאהבה שלי אין צורה ומידה
והיא רק מלחכת עוד ממני בכל פעם,
עושה אותי בכל פעם שבויה יותר ויותר
לחיו ולמהותו. פחות ופחות עצמי
יותר ויותר ממנו
הגרסה הנשית
לאהוב לבי.
אבל הוא לא צריך לדעת,
בשבילו אני מחבבת אותו ונעימה לי חברתו,
נעימים לי צלצולי הטלפון שלו, קולו
והמשפטים שלפעמים אני עושה להם
אפקט של הד בחללי נשמתי,
שרק יהדהדו בי שוב ושוב
"את אחת בכל העולם" ,
שרק ישמעו איבריי,
שההד יתפזר בכולי
וייתן גם בציפורני רגליי
סימניי שמחה ונחת
וחיוכי ציפורניים .
בשבילו אני אשחק את משחק המינונים הקטנים הרבועים,
אכווץ את הסנטימנט הציבורי לקוביות קטנות של אהבה,
כדי שיישאר כאן, וימשיך להתקשר ולרצות לשמוע אותי ,
כדי שתישאר בו התשוקה הפוטנציאלית לראות אותי
ליגוע בי, לפשק שפתיי הרחוקות.
ואז מתישהו כשייגמר לי מהמשחק החברתי המתוחכם הזה
האהבה שלי תפרוץ את כל הקוביות של העולם,
תגלה צורתה האינסופית זרימתה הסוחפת,
תהיה שוב טוטלית ומוחלטת.
ואז כמו תמיד
גם הוא
יעלם |