בליבי שמרתי את פתקי שיריה
כפתיתי שלג אספתי מידיה
קראתי כל משפט, מילה ותג
בהמיית רוחי זה הוצג.

מרחבים עצומים ביער אשוח
שעת ליל אפלה צצים יצורים אגדיים
נעלמים מעין כל אדם ורוח
לוגמים נקטר, מנגנים ושרים
ומי אני רואה אי שם במרחק
נימפת יער בעלת קול מתקתק?
ואלי נסיכה ישנה מהמעשיות
כופה עלי את השאלה
הלהיות?

קורא שנית את כל פתקי מחשבתה
את חריטות עטה על דף ההגשמה
ואין בעצם יצורים נסתרים ומוזרים
רק צלילי גיטרה בוקעים ממיתרים
של זכרונות עבר רחוקים.
רק כוסות יין מתנגשות
בדלי סיגריה במאפרה מצטברות
שני עולמות אשר בעצם אחד
מחברות עינים לאותו צד.

קורא בליבי את כל פתקי...

איני קורא יותר
אני שר.




ליולי נחמנסון...
משוררת נסיכה ואהובה ישנה תודה שלימדת אותי הכול....