לאבד אותך...
זה כמו לאבד את עצמי.
כמו לתת לאושר לחמוק לי מהידיים,
ולנקות כמה רסיסים אחרונים של אופטימיות.
לשכוח כל מה שהיה...
לא להסתכל אחורה- החיים ממשיכים אומנם,
אבל אני... אני עדיין באותה נקודה מאז שהלכת.
ואדם כמוך בלתי נשכח...
לא נראה לי שאפשר למחוק מהלב במחק עם ציור של ברבי,
לקרוע את התמונות, לשרוף את הזיכרונות ואת הרגעים היפים,
ולאטום אוזניים כש... השירים "שלנו" ממשיכים להכתיב את קצב
החיים.
אני נאחזת באומץ בציפורניים, בשביל להתחיל הכל מחדש...
להתעלות על עצמי... לחייך בשביל לרצות אחרים.
את הסירחון של האמת אפשר להריח מכל מקום,
שאני לא יכולה לחיות בלעדיך,
שאני לא יכולה לקום בבוקר בידיעה שאתה כבר לא חלק ממני,
שאני לא יכולה לגעת בך יותר,
שאני לא אוכל להסתכל עליך שוב (ולחייך...)
שאיבדתי אותך לעולמים.
אני לא יודעת מה נשאר לי פה עכשיו,
החיים כבר הפכו לשוקולד מריר
מאז שהלכת... אני לא חיה
אני לא עצמי =/