על הכביש אני מנייק!
אתם בטח מכירים אותי, אבל רק עם הקסדה על הראש. בלי הקסדה אני
הבנאדם הכי מנומס ואדיב בעולם, זה שנותן לזקנים לעבור אותו
בתור בבנק ובסופר, זה שאף פעם לא מתווכח ותמיד נמנע מעימותים.

אבל עם הקסדה על הראש אני זה שתמיד רציתי להיות ואף פעם לא
העזתי.
כן, על הכביש אני מנייק.
אתם בטח מכירים אותי. אני זה שפתאום מופיע משום מקום, זה שמגיע
במהירות שהמח של נהג המכונית הממוצע לא ערוך להבין. אני זה
שיעקוף אתכם מימין ויהיה במרחק של מאה מטר לפניכם לפני שתספיקו
למלמל משהו בנוגע לזה שטוב שמעלים את הביטוח של האופנוע.
על הכביש אני מנייק.
אני זה שעקף אתכם באמצע שיעור הנהיגה הראשון שלכם, זה שהבהיל
אתכם וגרם למורה לתפוס לכם את ההגה ואז להפטיר שהוא מכיר
חכמולוגים כמוני, פוגש אותם כל הזמן במחלקה אורטופדית.
אתם בטח מכירים אותי.
אני זה שמסתובב עם פלטינות בידיים וצלקות מכוערות על העור. אני
זה שעונה לפחות פעמיים ביום על השאלה "ואתה עדיין ממשיך עם
האופנוע?"
בטוח נתקלתם בי כבר.
אני זה שתזכירו היום בארוחת ערב, האופנוען שהופיע פתאום
משומקום ומזל שהייתים כל כך ערניים, אחרת הייתם פוגעים בי, או
ככה לפחות הייתם רוצים לחשוב. אני הטיעון הכי טוב שיהיה לכם
כשתגיעו ליום בו תתווכחו עם בנכם הצעיר שירצה להוציא רשיון על
אופנוע. אני זה שיאלץ אתכם לממן לו שיעורי נהיגה, רק שלא יעשה
רשיון לאופנוע.
על הכביש אני מנ-מנייק
אתם בטח מכירים אותי.
אבל גם אני מכיר אתכם.
אתם שעומדים בפניה ומתלבטים אם יש לכם זמן לפנות לפני שאני
אגיע מהנתיב הנגדי.
אתם שתמיד מנסים לעקוף אותי בנתיב שלי.
אתם שבכלל לא רואים אותי כשאתם עוברים נתיב ועוד יש לכם את
החוצפה לתת לי מבטים זועמים רק בגלל שהעירנות שלכם בנסיעה
שואפת לאפס.
ומה זה? מכונית מלאה זקנים שעומדת בנתיב הנגדי ומחכה לפנות
שמאלה. הנהג מסתכל לי בעיניים, כמנסה למדוד אם יש לו מספיק זמן
לפנות לפני שאני מגיע. אני מסתכל לו חזרה בעיניים, משדר "שלא
תעיז..." ומאיץ, כדי לסגור את המרחק בינינו ולהוציא לו את
הרעיונות מהראש. עןד מעט אני עובר.... עוד קצת... הוא כבר לא
יפנה.
שיייייייט, הוא פונה!
בולם בשניה האחרונה, צמיגים מחליקים על הכביש, בקושי שומר על
איזון, מכין את עצמי למכה....ועוצר.
הלב דופק, יורד מהאופנוע, מעיף את הקסדה וצועק.
"אתה מנסה להרוג אותי?!"
הזקן ליד ההגה נותן לי מבט מפוחד, הוא יודע שבגללו כמעט קניתי
כרטיס מחלקה ראשונה לאורטופדית.
הוא מנסה לסגור את החלון לפני שהצעיר חמום המח עם הקסדה (זה
שנורא דומה לבחור הנחמד שנתן לו לעקוף אתמול בתור בסופר) יעשה
משהו.
חוצפה, אני שולח יד, מנסה לעצור אותו.
יד רזה ומקומטת קופצת לעברי מתוך המכונית במהירות לא
אופיינית.
כאב עמום, המכונית עם הזקנים נוסעת, משאירה אותי עם טעם מוכר
בפה...דם
על הכביש אני מנייק, אתם בטח מכירים אותי.
הייתי צריך להשאר עם הקסדה על הראש....