12.9.88- נוצרתי, כולם יודעים איך ואני לא צריכה להסביר לכם.
איך היו ה-9 חודשים בבטן של אמא, אני לא כ"כ זוכרת, ממה שלמדתי
עד עכשיו בחיים, אני יודעת שהיה רטוב וחם. והכי אני יודעת שלא
היה שם שום דבר שיפגע בי. אמא שמרה עלי. אני מאמינה שבתור
תינוקת חשבתי שגם בחוץ זה ככה- בטן אחת גדול של אמא אלוהים.
12.6.89- לקראת שעת צהריים חרב עולמי.
יצאתי לאוויר העולם וגיליתי שאין שום בטן אחת גדולה של אמא
אלוהים (גם תהיתי ואני עדיין תוהה אם יש אלוהים..). בהתחלה
המצב עוד היה טוב, רבתי עם אנשים בגן רק על ארגז החול, ואח"כ
על איפה עובר הגבול על השולחן בכיתה ד'...
פתאום נראה שתמיד צברתי הפסדים, גדלתי כל שנה ב-12.6 וכל פעם
מחדש חרב עולמי. גדלתי, וכבר הפסקתי לצבור הפסדים ונצברו
נצחונות, את הקשיים של הילדות הבסתי ומי שאני היום זה לא מי
שהייתי לפני חמש שנים. אני חייבת להגיד שתחושת הניצחון, מה
שאתה מראה לכולם מבחוץ זה לא תמיד משתווה להפסד שיש בתוכך, זה
לא שווה את זה. תמיד מבחוץ אני כזאת בעלת נצחונות ומבפנים-
עולמי חרב. כמו שבי אין שוויון בין הבפנים והבחוץ, ככה זה גם
בעולם ובגלל זה ב-12.6 חרב עולמי. |