ריקי די / הקשב |
לפכפוך הנשמות העדין
הנשפך אל שלולית הגשם,
נשמתי מדלגת מעל,
עטורה חישוקי הגנות
והתרי נסיעה,
עד הצומת הבאה
להתפלש שוב באדום.
הקשב
לחיוכיי,
לא נרטבתי
מלחשי מזימות ורוע.
עוד יגידו
כי "בתולה היא",
רק עיניי עצומות עדיין.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|