New Stage - Go To Main Page


אני מאמינה שאנו חיים בחברה שבה ליחיד יש מעט מאוד זכות בחירה
על חייו. למרות שאני מתיימרים להיות מדינה חופשית עם אפשרויות
בחירה רבות לכולם במציאות זה לא עובד. מילדות מחדירים בנו את
המשך החיים הרצוי בשבילנו, מהלך החיים ה"נכון" בשבילנו. אתה
הולך לבית ספר, צבא, אחרי זה טיול קצר/ ארוך, לימודים אקדמיים,
חתונה, ילדים. כמה שננסה למרוד במוסכמות האלו, זה מוחדר בנו
עמוק מידי. אתה יכול לנסוע למקומות שבהם הדברים האלו לא
קיימים, אבל מניסיון אישי שלי ושל חבריי, אחרי שנה, שנתיים אתה
מבין שכל המרדף המטורף הזה אחרי דברים חומריים. מרדף אחרי
מעמד, השכלה, כסף תקוע בך עמוק מידי וקשה להתנגד לו. אני לא
טוענת שזה בלתי אפשרי, ישנם אנשים שהצליחו לברוח מהמרוץ וחיים
להם בשלווה בכפרים שונים בעולם, אבל הרוב לא מצליחים, ובסוף
אפילו אם זה לאחר שנתיים או שלוש חוזרים חזרה.
כשהתחלתי להתבגר, התחלתי להרגיש את הלחץ הזה, לחץ שבה מבחוץ-
הורים, אחותי, משפחה, חברים. תמיד הרגשתי שהמרדף הזה הוא לא
בשבילי, שאני אנסה לחיות אחרת, אז נסעתי לחו"ל, טיילתי שנה
באזורים שבהם כל המרדף הזה לא קיים, ראיתי דברים מדהימים
ופגשתי אנשים מאושרים שחיים אחרת ממה שהרגילו אותי כל חיי.
בסוף אותה שנה הבנתי שחלקים מאותו מרדף איפשהו מושרשים בי,
איפשהו הם חלק ממני. אני עדיין לא מסכימה עם המרדף אחרי הכוח
והכסף אבל הבנתי שאני כן רוצה ללמוד, לא בשביל כולם, אלא בשביל
עצמי, אז עכשיו גם אני חלק מהמרדף, חלק מהמרדף אחרי תואר,
יוקרה, מעמד. אז למרות שעדיין כל שנה אני נוסעת לחו"ל כדי
לברוח קצת מהלחץ בארץ, ולמרות שאני עדיין לא מסכימה עם הרבה
מהערכים של העולם המערבי, היום אני מרגישה שהתפכחתי מהפנטזיה
על חיים מושלמים בלי מוסכמות ובלי מרדפים. היום אני מבינה שלכל
דבר יש את היתרונות והחסרונות שלו, כי למרות כל מה שאני מרגישה
בנושא הזה על העולם המערבי, יש בו גם דברים טובים.
אנחנו מתלוננים הרבה על חיינו, אבל במקום לנסות לשפר, לנסות
לשנות את חיינו אנחנו תמיד מחכים למשהו: "אחרי הטיול יהיה
שונה... אחרי הלימודים יהיה יותר טוב... אחרי שיהיה לי חבר אני
אהיה מאושרת...אם יקדמו אותי בעבודה הכול יסתדר..." אנחנו
תולים את כל תקוותנו בדברים שאמורים לקרות, נותנים את כל הכוח
לחיינו לדברים שיקרו אם בכלל, בעתיד.
אנחנו לא חיים את ההווה מאושרים, אלא תמיד שואפים לדברים
שיגרמו לנו להיות מאושרים.
אז נכון, צריך תמיד לשאוף לעוד, ולא להשלים עם הקיים אבל צריך
גם לדעת לקחת אחריות על החיים שלך, ולהגיד שזה מה שיש עכשיו
ועם זה אני אקום מאושר בבוקר.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 23/1/05 1:16
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מיטל ליבק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה