יש כמה אנשים בחיי שמעצבנים אותי עד אין קץ.
אנשים שבאים לבקש ממך עצה, ואז, כשאתה נותן להם עצה, הם לא
שומעים בקולך. הם רק חוזרים שבוע לאחר מכן - "אני לא מאמין איך
הכל השתבש"
רוצה לדעת מה להשתבש? לא הקשבת לי. אני יודע הכל.

עוד סוג שמעצבן אותי במיוחד הוא סוג האנשים שחייבים לתת תוקף
לחייהם, בכך שיהיו במערכת יחסים. אתם יודעים מה? זה עלוב, זה
חלש-אופי, וזה מראה שאין לך שום חוזק פנימי. בכלל.

אנשים שעוקבים אחרי החברה לשעבר שלהם, מעצבנים אותי עד לאיבוד
הכרה. אין לכם משהו יותר טוב לעשות חוץ מלהיות קשור רגשית
למישהי ששונאת כל עצם בגוף שלכם? תעשו משהו עם החיים שלכם,
תמצאו תחביב.. משהו.. אתם יודעים כמה משחקי מחשב יש שאתם
יכולים לשחק במקום? במקרה הכי גרוע תירו בעצמכם.. תוציאו את
עצמכם מהחברה, אף אחד לא רוצה להתעסק עם מטרידים.

עוד סוג של אנשים שאני ממש שונא הם הזקנים האלה עם השיער
המשומן, שאפשר לראות אותם בסופי שבוע בפאבים, מחפשים בחורות.
וכל מה שהם עושים זה להסתובב עם חולצות כותנה, והחזה השמן
והשעיר שלהם חשוף לעיני העולם, כאילו שהם היו הדבר הסקסי ביותר
על פני האדמה. יודע מה? אתה לוזר בגיל העמידה, אף אחד לא רוצה
לראות את החזה השעיר שלך.

קרה לכם מתישהו שיצאתם עם חבר טוב לאנשהו, והם תמיד צריכים
להביא את חברה שלהם, שמתבררת כמישהי שאתם פשוט רוצים להרוג?
אני מתכוון ממש להרוג.. כאילו, לקפוץ מעלה מטה עם סכין. ואז
לבתר את הגופה לחמישה עשר חלקים, ולהוריד אותם באסלה?
אתם יודעים, מסוג האנשים שההורים שלהם היו צריכים להתגרש עוד
לפני שעלה הרעיון על לעשות אותם?

אני גם לא יכול לסבול אנשים שיושבים בבית ושומעים "every rose
has it's thorn", זה השיר הכי מדכא ששמעתי בחיי.

1) השיר גרוע
2) אתה עלוב על כך שאתה שומע אותו
הנה מה שאתה צריך לעשות - תוציא את הדיסק מהמערכת, שבור אותו
לחצי, ותחתוך את הורידים עם החלקים השבורים. הם גמורים, אתה
גמור, זה נגמר.