אהבת אותי. אני יודעת.
כל כך חזק, אני יודעת, עד שלא שמת לב.
לא שמת לב. כי כל כך אהבת.
רצית לחבק חזק, חזק, חזק...
לא רצית שאני אברח אז נשכבת מעליי חזק.
כל כך גברי, הידיים האלה...
כל כך רציתי אותן עד שלא היה אכפת לי -
שהן פוגעות בי. שהן שורטות אותי, שהן מכאיבות לי.
העיניים האלה...
כל כך רציתי אותן עד שלא היה אכפת לי -
שהן יוקדות אש, שהן רוצות לעשות אותי קטנה. מושפלת.
החזה שלך...
כל כך רציתי אותו עד שלא היה איכפת לי להישען עליו בזמן שאתה
דוחף אותי אחורה ואני נופלת על הספה...
הנפש הזאת...
כל כך מיסתורית, רעה, מושחתת, כל כך שונה ממה שידעתי בחיי.
כל כך רציתי אותה עד שהייתי מוכנה לאבד את שפיותי.
איבדתי אותי. נפלתי. התנפצתי. נשברתי. כמעט רציתי לשים לעצמי
סוף.
כמעט...
התעוררתי. ברחתי. נימלטתי. למרות שלא נתת לי.
לא ארשה עוד לאיש לחבוט בי.
לא ארשה עוד לאיש לערער את מה שהנני.
אני שלמה עם עצמי.
כמעט...
בלילות אתה חוזר. בחלומות. גם אם ברחתי, תמיד אהיה שבוייה שלך. |
