הוא שוב מקשיב לשירים מלנכוליים, שוב מתמכר לעצב הדהוי שלו.
פעם היה צבוע בצבעים והיום הוא מצויר בקוים של עיפרון.
אם טוב לו זה בכלל לא בסדר הוא צריך שהיא תרים אותו מאותו
הקבר.
הכל ריק ועכשיו הוא רחוק, לא נותר בו שום חשק לצחוק.
חיבוק אחר שורף ומילים שותקות, המלחמה שלו מותירה שבילים של
דמעות.
שיכור החלטות מאמין בגורל, ואין לו כיוון ואין שום סימן למזל.
הוא שוב חי לפי חוקים של אחרים, אין אנשים מאושרים.
הוא שונא אנשים עמוקים, הם מבינים אותו יותר משהוא מבין, הוא
צריך להרגיש את הכאב ורק אז הוא מפנים.
הוא זוכר ושוכח, נשאר אבל בורח, הוא עצמו רק בנאדם, כל כך הזוי
שכבר כמעט לא קיים.
הוא מחפש את הלא מוגדר ופוחד מהלא מוכר, מנסה למצוא את הדרך
הנכונה ולא מגיע לשום נקודת הבנה.
צועד בשביל אבוד רודף אחרי האמת ומת מפחד שהיא תחשף.
הוא מחפש אותה כשהיא קצת רחוקה, ומתרחק כשהיא קרובה, זו
אסטרטגיה של אהבה.
הירח נשאר מאחור, הוא צועד אל קו הסיום, הפחדן הזה יודע לדבר
רק כשהרגש חסום.
נסוג מהחלטות, אין מקום לציפיות, השער הסגור לא מותיר ספק
לתהיות.
אין לו פה מקום יותר, אולי כדאי שיוותר, הוא שוב הולך ולא
חוזר.
רגע ככה, רגע כזה ומתי הוא כבר יבין שהוא האבוד הזה?
|