אתה
ידעת.
תמיד ידעת.
אולי זה בגללי, תמיד הייתי שקופה יותר מדי, אף פעם לא ידעתי
איך משחקים את המשחק הזה. ניסיתי להילחם, ניסיתי לבעוט ולצרוח
אבל זה לא השפיע עליך כל-כך. תמיד היית ידוע באדישות המעצבנת
הזאת שלך. אולי זו הסיבה שהתאהבתי בך מההתחלה. נתתי לך את כל
מה שיכולתי אבל אולי פשוט רצית פחות מזה. כל מה שנותר לי עכשיו
זה רק הכוכב ההוא שקטפנו יחד פעם כשעוד האמנת שהכל אפשרי.
כנראה שככה זה מרגיש כשכוכב נופל
מה נשאר לכוכב אחד מסכן אחרי כל האכזבות, השקרים והדמעות?
אולי בגלל זה השמיים מלאים ניצנוצים כואבים, זכר למשהו שהיה
פעם והיום הוא כבר לא.
אחרי שאתה תמיד עוזב
אני לא מפסיקה לכתוב.
עדיין
לא משנה כמה זמן יעבור וכמה חיוכים אעריץ עד סוף חיי, אתה תמיד
תישאר החיוך הראשון שהתאהבתי בו. |
