|
כל הנחלים זרמו לים
ורק אני נשארתי כאן,
מתנחל לי בתוך אפיק קטן,
עומד על קו המים.
כל האנשים ברחו לשם
מצאו פינה שקטה שם בעולם,
לא אכפת להם שאני לא איתם
בינתיים.
כולם הלכו,
ורק אותי הם שכחו.
ניסיתי לחפש אותם בבית נטוש
אבל לא נשאר מהם אף לא אחד בכל העולם!
אז אני נשאר לי כאן...
כל הכוכבים זרחו למעלה
אין ספק שהם המשיכו הלאה.
ולפעמים הם שולחים לי מכתבים...
ואני בוער לי כאן למטה
דופק ת'ראש לתוך הבלטה,
עם חברים כאלה-
מי צריך אויבים?
כולם עזבו,
ורק בי לא התחשבו.
ניסיתי לחפש אותם מעבר לים
אבל לא נשאר מהם אף לא אחד בכל העולם!
אז אני נשאר לי כאן...
אולי תבואי
כי רק את נשארת
ורק את זכרת...
אז הייתי רוצה שתהיי
כאן איתי,
כאן עכשיו.
בואי אליי כי כבר מאוחר
יותר חם לאהוב כשקר... |
|
|
ענק אחד מכוער,
ממש מפלצת,
אכזר, רע לב
ושמן כמו חבית,
היה מתנפל על
כפרים, משפחות
חוטף לו - ואוכל
לצהריים ילדים
בכפית.
והייתה לו אחות,
ענקית - אבל
פ'סדר.
כלומר רחומה,
נחמדה, לבבית.
"איך אתה לא
מתבייש???" צעקה
על אחיה, "לאכול
ככה ילדים
בכפית?!"
התבייש הענק, כי
הבין שזה לא
בסדר, והחליט
מעכשיו אחרת
להתנהג. ובאמת,
הוא שינה דרכו
לגמרי - ואת
הילדים הוא אוכל
עכשיו במזלג. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.