הוא שוב מתאמץ להזכיר לי,
את כל מה שהלב הכתיב לשכוח.
הוא יודע שאני שבורה,
ואולי זה מה שממלא אותו בכוח.
הוא אף פעם לא האמין בחוקים,
מן איש קרח אדיש.
הכאב נוגע במקומות הכי לא צפויים,
הוא לא מבחין בקיומי ואיך הוא לא מרגיש?

רגע של ייאוש מוביל להחלטה על שינוי
בתיאוריה זה החלטי והביצוע כבר תלוי
עולם של אשליות בו מוצאת עוד תירוץ
להאמין בכל מה שכבר לא נחוץ.

הוא יושב שם מביט במבט מנותק,
מאבד כל מהות  
המילים היפות אבדו בעבר,
תלויה בין רצון לקצת צומי ורצון לשקט נפשי.
בין רגע לרגע שותק העולם,
יודעת שטוב לי בלעדיו וגם רע לי.
עוד תהיה מזכירה לי עד כמה הוא קיים,
שובר את כל מה שמושלם וכבר לא בטוחה שבא לי.

רגע של ייאוש מוביל להחלטה על שינוי
בתיאוריה זה החלטי והביצוע כבר תלוי
עולם של אשליות בו מוצאת עוד תירוץ
להאמין בכל מה שכבר לא נחוץ.

הוא מגיע ויודע להיות הכי מקסים,
מנצל את העצב וחוסר האונים,
בחיוך סלחני מאבדת מילים,
המנצח הגדול במלחמת הכעסים,
ואני יודעת מבפנים,
השמיים שלי שבורים, השמיים שלי שבורים!