דווקא כשזה מגיע אליך, העט נעצר. וזה לא שאין מה לכתוב...
אני מסוגל לחשוב עליך שעות, ימים, חיים. הרי את הדבר היחיד שיש
לי בראש. הקול, נימת הדיבור הרכה שמתחפשת במעטה של ציניות לא
מתגוננת, העיניים, כל דבר שאת...
אבל כשזה מגיע אליך, העט נעצר.

דווקא כשזה מגיע אליך, הקול נחסם, וזה לא שאין מה לומר.
הרי אני אומר לך הכל, באמת כל דבר. מה עשיתי, מה חשבתי, מה
עובר לי בראש ומה אני מרגיש, כל דבר חוץ מאת...
אבל כשזה מגיע אליך, הקול נחסם.

דווקא כשזה מגיע אליך, אני מפחד. וזה לא שיש ממה... הרי את זו
שנלחמה איתי בכל השדים, את זו שלקחה ממני את כל הפחדים...
אבל כשזה מגיע אליך, אני מפחד.

דווקא כשזה מגיע אליך, אני אוהב. וזה ברור לי שיש את מה...
את הדבר היחיד שיש לי בראש, את זו שאני אומר לה הכל, את זו
שלקחה ממני את כל הפחדים...
אבל דווקא כשזה מגיע אליך העט נעצר, הקול נחסם ואני תמיד
מפחד...