אולי אנחנו רק שמות כתובים בחול
שלעיתים מפריד ביניהם ים
חרש חרש ממתינים לגל כחול, גדול
שיגיע, שישטוף אז את כולם
ואולי אנחנו רק שחקנים במחזה
שאיש אחד עצוב מאוד כתב
וכשאני מתגעגע - מה יותר אמת מזה?
אני פוחד להיות האיש שלא אהב
ואולי אנחנו רק מביטים בציפורים
כשהן עפות רחוק רחוק עם בוא הסתיו
מהצד אנחנו רק אנשים נורא קטנים
שאלוהים שכח שפעם הוא אהב
בסוף אנחנו רק אוסף משאלות
של ילד שראה כוכב נופל
חרש חרש יבקש את הסוף למלחמות
כי לעצב אי אפשר להתרגל
ואולי אני ואת, שני שמות כתובים בחול
שמישהו חרט על שפת הים
וכשאני מתגעגע העולם פחות גדול
אבל איפה זה בכלל סוף העולם? |
