השמים מוארים בצבע כתום
בשעת לילה מאוחרת
אני פותח את החלון,
ריח גשם ואדמה רטובה
פותחים את אפי

נופים מדהימים תמיד תופסים את תשומת לבי
איזו אהבה...
אני זוכר שאו היינו כאלה
פתוחים, ענקיים, חומים וירוקים
כל הצבעים משתלבים ביחד

כמו חגיגה.

כמו הצבעים המשתלבים בנשיקתינו.
כמו השיח הצבעוני הנושק לרקע השמים
בא לי לחבק את חורשת העצים
כאשר אני נזכר במחשבות אלו.

עננים זה דבר כל כך יפה
הם מאירים עם גשמם על עשב השדה הירוק
ועושים אותו כל כך יפה ורענן.

אסתפק בלהיות עץ בודד באמצע שדה חרוש
אשר ניחוח תוך האדמה עולה מבין הרגבים
להתבונן בשדה כל היום.

אך יש לי אותך להתבונן בך.
אסתפק בלהיות עץ בודד בתוכך.
או ליד מיטתך. להתבונן בך כשאת ישנה
עינייך אינן במגע עם עיני אך לבי נמצא
בתוך חלומותייך.
את מחייכת.
ללטף אותך, כאשר את שוכבת על צידך
לגעת במותנייך, בשיערך  ולהיזכר באותם נופים
בחדרך החשוך
את זוהרת.