יותר מידיי מוות נוהר מסביב
יוצר נחילים תחת עיניי השכולים.
חייב אני לכתוב דבר מה למקרה שפתאום אבול לי.
להשאיר לקרוביי מילים שישקפו את עצמי בעניין.

אם אמות בטרם זמני
אין זה משנה כיצד -
ברצח או מעידה
אנא, אל נא תייפחו עצמכם מעלי
אל תקוננו,
תשירו שירים שאהבתי לשמוע אתכם שרים.
בבכיותיכם היזהרו לא ליפול עם הדמעות ארצה,
זאת לא ארצה, אתייסר אם תסחפו עימן.
הרשו להן לזלוג
אך השאירו ראש מורם
שלא תפספסו את כל האינסוף שעוד פורח וחי.
אשמח להיקבר באדמה אשר מעריץ אני כל כך
אשמח לתנות איתה אהבים
לאחר שנים של תפאורה ממנה.
אז בהקשר לשיבתי לעפר אל לכם לירוא.
קטיפתם של חיים
אין משמעותם קצר, קטיעה של המעגל,
הפסקת החיים שבחיים.
אלא טיפוח שאר הגן
להתמודד עם כאב לא רצוי ולהשקות את הדשא
לשתול עוד צבעים.
נשמתי כבר תמצא את דרכה
להחתים את עצמה בעולם.

אין זוהי בקשת מוות
וגם לא הוראות לשליטה ברגשות
רק דאגה שמא תחרפו נפשכם במותי
כפי שרואה את עצמי מילל במותכם.