זה התחיל מראש השנה שעבר
שבני החמוד עם תרמיל וקלמר
לכיתת בית הספר צעד בגאון
"סוף סוף נגמר החופש ונלמד היום".

איזה באסה ואיזו אכזבה
כאשר המורה לכיתה נכנסה
והודיעה שהיום לא לומדים, אלא מה?
כל אחד יכתוב מה בחופש עשה.

אחרי שגמרתי לה את החיבור
חשבתי לתומי שיתחיל איזה שיעור
אבל לא, המורה רק חילקה דף נייר
ואמרה: "על זה אני אסביר לכם מחר".

למחרת היא באמת הסבירה
שמחר חופשת החגים תגיע
ובחנוכה תהיה לנו עוד חופשה
ובינתיים קצת נקשט את הכיתה.

לפני החופשה הספקנו עוד
יום ספורט, אבל בלי הבנות
גם היה יום גיבוש והתלכדנו
אבל ללמוד עדיין לא הספקנו.

נגמר החופש וברגע האחרון
הודיעו בטלוויזיה ובעיתון
שהמורים החליטו ממחר לשבות
ועם הלימודים נצטרך קצת לחכות.

אחרי שבועיים נגמרה השביתה
וכבר הגענו לחופשת חנוכה
חילקו לנו עוד פעם דף חדש
ובו תאריכים מתי נלמד ממש.

נרות חנוכה כבר כבו מזמן
אבל המנהל שלנו כזה עקשן
ובמקום להתחיל סוף סוף ללמוד
הלכנו לאודיטוריום, זה קרוב מאד.

השמיעו לנו קונצרט של מוצרט
שיהיה בריא עד מאה ועשרים
וכולנו ישנו שם שנת ישרים
בסוף היום הודיעו שמחר לומדים.
למחרת בכיתה הופיעו שתי שוטרות
ואמרו שנלמד איך רחוב לחצות
נלקחנו לכביש עם חליפות צהובות
עם כזה מקל אדום לעצור את הבריות.

כשחזרנו עייפים ומזיעים לכיתה
הודיעה לנו המורה שמחר יש הצגה
וכששאלנו מתי כבר נלמד גם חשבון
ענתה: "אם יישאר זמן אז בסוף היום".

אבל לא נשאר זמן ושוב הפסדנו
ללמוד מקצוע שחשוב בשבילנו
ולמחרת יהיה איזה טיול בטבע
וביקשו שלא לאחר ולבוא בשבע.

וכך זה נמשך משך כל השנה
אמנם היינו מלוכדים כל הכיתה
ובקושי רב בין כמה שביתות
נוכחנו שאפשר ללמוד רק בחופשות.

יום העצמאות ופורים כבר מתקרבים
ובכל פעם זו חופשה לשלושה ימים
אבל בקרוב חופשת פסח הארוכה
וכשנחזור נוכל לספר למורה איך היה.

אחרי פסח חילקו לנו תעודות
והמורה אמרה שאלו התוצאות
וכך נדע איך היינו בלימודים
שכמעט לא התקיימו ברוב הימים.

נשארו רק חודשיים לחופש הגדול
ובינתיים חג שבועות ושוב נסבול
אבל "ניצלנו", העירייה יוצאת לשביתה
לכמה ימים והמורים לא יהיו בכיתה.

איזה מזל שהחופש הגדול מתקרב
ונוכל באיזו קייטנה להתייצב
אולי שם נלמד משהו חשוב
זה לא מצחיק, זה עצוב.

זה נקרא: גמרנו "שנת לימודים"
וכך הילדים שלנו לומדים
בין חופשות ושביתות מתבטלים
ויש רק כמה ימים של לימודים.