לא אשכח את השביל
המוביל אל בית סבתא
מעבר לעיקול
מתגלה החצר
ובמרפסת עץ מוארים גם פניה
בשמחה לקראתי עד אין קץ

לא אשכח את השביל
המוליך אל אדמת המליחות
שם גלים מתנפצים כל כך בהתרגשות
ואני איתם בין שפל בגרותי
וגאות נעוריי
סוערת לאיטי על החוף

לא אשכח את השביל
המוליך עד אלייך
כמו משכו את ליבי בחוט געגועים
עת הרוח צלפה
רעדו צמרות הברושים
המתה בליבי רוח אחרת
זו המביאה צלצול פעמונים

מה רבים השבילים בחיי
מביאים כל אחד
זיכרונות כה שונים
כרשת הנפרשת על פני מים
כקור הנטווה בין חרכים.