הולכת
מחפשת אחר מחסה
משתדלת לא להביט אחורה
כשלאזני מתגנב רחש צעדים
כמהלך בין עקבותי.
עצרתי להקשיב,
אך לא הבחנתי בדבר.
אולי היו אלה פעימות הלב שלי,
מתדפקות בכל גופי,
הולמות בראשי
כמבקשות להזכיר
שאני צועדת כך
שעות על גבי שעות
ואיני מגיעה לשום מקום.
רציתי לצרוח
לצעוק אל הירח
אך נותרתי אילמת בחלל,
כשלמולי כוכבי הגלקסיה ניצבים
קורצים, מנצנצים,
אוחזים בידי
כמו מבקשים אותי לספר
לפרוק את מה שמכביד עליי
ואני דוממת בשתיקה.
קולי כמו גם כוחי
שרוע על האדמה, שבור לרסיסים
יחד עם התחושה המוכרת
העוטפת
המחממת
המשייכת
השומרת
שנותרה יתומה. |
