כל הערב ישבנו לבד
מזגתי לנו ספל תה מתוק בתוך מסווה של עצים שחורים,
ורק עיניך האירו בתוך החושך הזה. ורק ידיך עטפו אותי מקור
הלילה.
כל הערב הבטת בי
ותשוקתך בערה בי עם כיוון שהשעון שקבע את זמן אהבתנו
30 דקות של מבט.
כל הערב דיברת עליה, כאילו ישבה היא לידינו בתוך הרגע, נשמה
אותך יותר חזק משהיה מסוגלת.
אי פעם.
את גופה רצית לשכוח מהרגע בו פגשת בי
לקח לי זמן להבין שגם גוף עירום לא ישכיח את כמיהתך לשפתיים
שלה, ולריח שיערה.
ואולי אין בי מה שחיפשת אצלה.
ומה שתמשיך לחפש, כשתעבור הלאה. אחריי.
כל הערב נשאת על עורך את הכאב האחרון של מה שהיה, או לא היה,
בינינו.
ולא יהיה.
ואני הבטתי בך בתום, ניסיתי להרגיש את הרגעים האחרונים שלנו
ביחד
עד שהקור יתפוגג מהאויר
ויהיה חם, אבל אתה כבר תישאר לבד.
תיסע במכונית, תעצום זוג עיניים עד שתבין שגם לחלומות יש סוף,
כמעט כמו למציאות שלי.
אין בי מספיק נשימות לחכות לך, או מספיק רצון. או תשוקה.
ואין בי מספיק רגש, לאהוב אותך כמו שאתה אוהב -
אותה.