צחוקם של ילדים עודנו שר לי מזמורים,
ואני עודני כאן יושב בחושך -
מבכה את הרגע שחלף.
אמנם אהובות אינן בראש מעייניי יותר.
אולי בשל כך גם צחוקם של ילדים.

שעות רבות חולפות ומתות,
וכך גם נעוריי.
ספק אם אדע היכן האהובות ההן,
כך חלפו ימיי.
אולי בשל כך שעות רבות מתות להן.
שלווה מפיצה אור מוזר.

עמקם של מי נהרות ספק ידוע ברבים,
טחנות רוח תוסיפו לטחון את זרעי האנושות.
קדים ורוח של צפון מרחקים,
ספק אם נהרות קופאים ברבים.
אולי בשל כך עמקם קופא אט אט,
וטחנות תוסיפו לרמוס זרעינו.

קילוח הדם הניגר על שפתי אכזבה
לשקט התם שנדם כשם שהיה.
שעות וטחנות וצחוק של ילדים,
רוח קדים ועמקו של ים מרחקים,
חלפו כל אלו עם השנים.
אולי בשל כך עודני יושב כאן בחושך,
ושלווה מפיצה אור מוזר.

השקט הזך וצלילות צחוקך, דל הינו כעת.
כיצד יודיעו לי העורבים חלוף השחרית והערב?
מתיקות ומרירות כולם כאחד ישובו אליי -
ועם בוא הזיכרונות - ארבו לי בחשכה,
אינם מניחים למרגוע להגיע על פניי
אל מעמקי ארובות עיניי.
אולי בשל כך אחכה לבואם - ככל לילה,
לצאת הכוכבים, למרגוע לשלווה לתום והסוף.
כך הגאולה היא - מפיצה אור מוזר...