דני פחד להרדם. הוא לא פחד לעצום את העיניים, הוא לא פחד גם
מהשינה, אבל מהרגע של ההרדמות הוא פחד מאוד. אמא שלו לקחה אותו
לכל מיני רופאים ומומחים לשינה, לקוראות בקפה ולמרדימות
מקצועיות, כאלה שזאת העבודה שלהן לגרום לילדים לישון, אבל כלום
לא עזר.דני היה נשאר ער בלילות, ורק כשכולם היו קמים והוא היה
מרגיש שיש מי שישגיח עליו היה דני עוצם עיניים וישן. ערב אחד,
ממש כשאמא של דני השכיבה אותו במיטה נשמעה דפיקה בדלת. בפתח
עמד איש זקן, נשען על מקל וכמעט נרדם בעמידה. זה הבית של דני?
שאל הזקן, אני מחפש אותו כבר המון זמן. בטבע, הסביר הזקן, יש
איזון, כשמישהו ישן יש מישהו ער במקומו, באופן קבוע. בגלל שדני
לא ישן אני ישן כמעט כל הזמן. למה אתה לא ישן? אני מפחד, ענה
דני, מפחד שברגע שאני ארדם אני אלך לאיבוד ולא אצליח לחזור
ולהתעורר. זה פשוט מאוד אמר הזקן, כל מה שאתה צריך לעשות זה
שביל של חלומות, שיוביל אותך חזרה. שביל של חלומות? דני מעולם
לא שמע על דבר כזה, אבל הזקן רק נתן לו יד, שניהם עצמו את
העיניים ונרדמו מיד במסע אל תוך חלומותיו של דני. למחרת אמרו
בחדשות שכל המדינה היתה ערה כל הלילה, אף אחד לא הצליח לישון,
אבל דני כבר לא פחד יותר להרדם.