(מתרחש בכניסה לאחד המקומות הציבוריים בארצנו.)

- תעוף מפה, יא ערבי מסריח!
- דרוזי, אני מבקש.
- מה?
- דרוזי. עשיתי צבא. הנה יש לי פה את הפטור מגזענות.
- טוב, איך אני אמור לדעת לעזאזל? אתם אותו דבר כולכם! עם כל
הכבוד!
- אני מצטער. אבל עובדים על זה. יהיה סימון מיוחד בשביל דרוזים
ובדואים.
- יפה. זה חשוב. אז מה, אני עוד יכול לומר לך "במדינה אחרת היו
תולים אתכם אם הייתם מדברים ככה ורק פה נותנים לכם לדבר, כי זה
דמוקרטיה?"
- אתה יכול. זה מותר.
- מה עם "הייתי רוצה לראות אותך מגנה את הטרור כמו שאתה מדבר
נגד הממשלה?"
- חופשי.
- "למה לנו אסור להיכנס אצלכם כמו שאתם נכנסים אצלנו?"
- לא יודע. אה, זה היה בכללי? סליחה, לא שמתי לב.
- ומה עם "האלימות היא בגנים שלך?"
- זה לא. מצטער.
- לא נורא, יחרבתק. נסתדר. הסימון הזה יהיה דבר נהדר.
- אתה מספר לי?
- אתה לא מצטער שאתה דומה להם?
- מה זה מצטער. כל יום. איוב קרע? החבר כנסת? פעם הוא קיבל מכה
מהראי. הוא פשוט ראה שם ערבי וישר הלך להכניס לו בשביל כולנו.
אתה מאמין? בזבז אחלה אגרוף.
- איוב. אני חולה עליו. איזה נשמה!
- כן. יחיאל חזן וליברמן אמרו לו שיירגע. שהוא כבר מתלהב יותר
מהם. שלידו הם נראים שמאלנים (צוחק).
- מה איתו? מה הוא עושה עכשיו?
- הוא מתכונן לפתוח אולפן לגיור בשנה הבאה. הוא גם מקים קרן
למחקר שתפריד לנו את הגנים הערביים מהגנים הטובים. אינשללה,
יהיה בסדר.
- אינשללה!
- מעכשיו ידאגו לשים לפחות שלושה דגלים על כל ארון בהלוויה
ולקחת את הביטוח הלאומי לכל מי שמעיז לומר "המדינה הזאת גזענית
ולא שמה עלינו". והכי חשוב, גדעון עזרא כבר מצא לנו אחלה עבודה
למובטלים.
- מה?
- לאתר פלשתינאים.
- ואיך זה עובד?
- פשוט כל פעם שאתה רואה אחד בצבע שלך עם השפה שלך והמנהגים
שלך אתה יודע למסור אותו. גם הריח עוזר.
- וזה עובד?
- בטח! מצאו לזה גם שם. משהו עם צליל של פעם.
? -
- קאפואיד.